ש


כל מה שרצית לדעת על ש:
ש היא האות ה-21 באלפבית העברי.
התפתחה מצורת השיניים, ומכאן שמה שי"ן (שִׁין או שִׂין).
שׁ – שין ימנית, בעלת נקודה מעליה בצד ימין (או ללא הנקודה), מבוטאת כאות Sh האנגלית.
שׂ – שין שמאלית, בעלת נקודה מעליה בצד שמאל, מבוטאת כמו האות ס וכמו S האנגלית.
קרויה גם שׂין.
בתנ"ך (ספר שופטים, פרק י"ב פסוק ו') מסופר שאנשי שבט אפרים לא יכלו לבטא שין ימנית, וכאשר ביקשו מהם לבטא "שיבולת" הם ביטאו זאת "סיבולת":
"וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֱמָר-נָא שִׁבֹּלֶת וַיֹּאמֶר סִבֹּלֶת, וְלֹא יָכִין לְדַבֵּר כֵּן, וַיֹּאחֲזוּ אוֹתוֹ, וַיִּשְׁחָטוּהוּ אֶל-מַעְבְּרוֹת הַיַּרְדֵּן", המילה שיבולת בצורתה העברית מציינת בשפות רבות מאפיין לשוני, המבדיל בין אוכלוסיות שונות ואשר באמצעותו ניתן להבדיל ביניהן, ובהרחבה: כל דרך התנהגות שהיא שבאמצעותה ניתן להבחין בין אוכלוסיות שונות.
בהתאם לחלוקת אותיות האלפבית העברי לחמשת מוצאי הפה, ש' נמנית עם חמש האותיות השיניות זסצר"ש.
מבחינה פונולוגית ש' ימנית מייצגת עיצור בתר-מכתשי, חוכך, אטום
(IPA: ‏[ʃ]), וש' שמאלית מייצגת עיצור מכתשי, חוכך שורק, אטום (IPA: ‏[s]).
במקור, ש' שמאלית ייצגה עיצור מכתשי, חוכך צדי, אטום (IPA: ‏/ɬ/), אולם הגייתה התמזגה כבר בלשון חז"ל עם סמ"ך.
בפעלים שהאות הראשונה שלהם היא ש' (הן שמאלית והן ימנית) חל שיכול עיצורים בבניין התפעל: השׁתכר/השׂתכר, השתעל.
בגימטריה ערכה 300.
בערכה זה היא מופיעה במושג "שס"ה גידים".

נלקח מויקיפדיה

הגדרות נוספות הקשורות לש:
אלפבית עברי