כל מה שרצית לדעת על שאול רפאל לנדאו:
שאול רפאל לנדאו (Saul Raphael (Rafael) Landau; 1870, קרקוב – 16 ביולי 1943, ניו יורק) היה עורך דין, עיתונאי ופובליציסט יהודי פולני ועסקן ציוני.
לנדאו, ציוני מושבע ופוליגלוט דובר פולנית, יידיש, גרמנית ועברית, היה עיתונאי פורה, שפרסם במספר עיתונים יהודיים, בפרט בגרמנית ובפולנית.
בין היתר כתב לעיתונו של נתן בירנבוים, !Selbst-Emancipation (גרמנית: "השתחררות עצמית!").
משנת 1892 היה לנדאו חבר במועצת האגודה היהודית-לאומית הווינאית 'אדמת ישורון', מיסודו של מוריץ שנירר.
בין השנים 1893–1895 כיהן כמרצה לתולדות יהודי פולין בבית המדרש לרבנים בווינה (Theologische Israelitische Lehranstalt) מיסודו של אהרון ילינק.
בתקופה זו כתב גם בעיתון Allgemeine Zeitung Des Judentums ("אַלגֶמַיינֶה צַייטוּנג דֶס יוּדֶנטוּמס", 'העיתון הכללי של יהדות גרמניה'), בעיתון הברלינאי Jüdische Presse ("יִידִישֶה פּרֶסֶה") ובביטאונם של ציוני העיר לבוב.
לנדאו היה מחותמי הקול הקורא הראשון להתאגדות ציונית, בחודש פברואר 1893.
בשנת 1895 התרשם מתאודור הרצל, והצטרף אליו.
ב-1897 יזם לנדאו את ייסוד בטאון התנועה הציונית, השבועון "די ולט", ושימש עורכו הראשי עד חודש יולי באותהּ שנה.
כחבר ועדת התכנון של הקונגרס הציוני הראשון, נטל חלק בניסוח תוכנית בזל.
ואולם לאחר מחלוקת עם הרצל, ניתק לנדאו מההסתדרות הציונית, וייסד ארגון פועלים ציוני עצמאי בשם 'אחווה'.
ב-1898 ייסד והוציא לאור את הירחון 'Der jüdische Arbeiter' (גרמנית: "הפועל היהודי"), שהציג עצמו כ"כתב העת הראשון של הציונות הפרולטריונית" (בגרמנית: die erste Zeitschrift des proletarischen Zionismus).
בשנת 1899 הצטרף לנדאו לשבועון Österreichischer Wochenschrift מיסודו של יוסף בלוך (1893), שהתפלמס עם הרצל, וכן כתב לעיתון היהודי-לאומי הלא-ציוני Jüdische Volksblatt ("יידישע פאָלקסבלאַט").
במאמריו יצא לנדאו באופן בוטה וחריף כנגד הרצל ופועלו.
בין השנים 1907–1917 הוציא לאור את ה-Neue Nationalzeitung (גרמנית: "העיתון הלאומי החדש"; גלגול של ה"יידישע פאָלקסבלאַט").
סיפוריו של לנדאו התפרסמו במספר כתבי עת.
לאחר סיפוח אוסטריה נמלט לנדאו ב-1939 ללונדון, וב-1941 היגר לארצות הברית, שם נפטר כעבור שנתיים.