כל מה שרצית לדעת על שארלוט, הדוכסית הגדולה מלוקסמבורג:
שארלוט, הדוכסית הגדולה מלוקסמבורג (23 בינואר 1896 – 9 ביולי 1985), הייתה הדוכסית הגדולה השביעית של לוקסמבורג.
שארלוט כיהנה כדוכסית גדולה בין השנים 1919 ו-1964.
שארלוט נולדה לגיום הרביעי, הדוכס הגדול מלוקסמבורג ומארי אן מפורטוגל.
שארלוט הייתה בתו השנייה של גיום והשנייה בתור לכתר.
לאחר מותו של גיום, התמנתה אחותה הבכורה מארי-אדלייד לדוכסית הגדולה של לוקסמבורג.
אולם בעקבות ביקורת של נתיניה על התנהלותה במלחמת העולם הראשונה היא נאלצה לוותר על כיסאה.
בעקבות התפטרותה, מונתה שארלוט לדוכסית הגדולה של לוקסמבורג.
הדוכסית שארלוט התחתנה עם פליקס מבורבון, נסיך פרמה נובמבר 1919, ונולדו להם ששה ילדים.
בנה הבכור ז'אן, היה יורש העצר ולאחר ששארלוט ויתרה על כסאה הוא מונה לדוכס הגדול של לוקסמבורג ב-1964.
בתחילת מלחמת העולם השנייה, הבטיחה גרמניה כי היא תשמור על הנייטרליות של לוקסמבורג.
למרות זאת, משפחת המלוכה החליטה לעזוב את לוקסמבורג.
ב-9 במאי 1940 צבא גרמניה פלש ללוקסמבורג, למרות ההבטחה, באותו הזמן משפחת המלוכה נמצאה בארמון קולמר-ביירז'.
בו ביום, המלכה העבירה בישיבת השרים שהממלכה תעבור לחסות צרפתית.
הדוכסית הגדולה שארלוט אמרה על ההחלטה: "החלטה קשה, אך הכרחית"‏.
בעקבות ההחלטה, שארלוט עברה לארמון מונטאסטרו (Château de Montastruc) שבמחוז דורדון בדרום צרפת.
אולם בגלל התקדמות צבא גרמניה לתוך צרפת, צרפת לא הסכימה לקחת אחריות על שלום הדוכסית הגדולה.
היא קיבלה אישור מספרד לעבור בשטחה אך לא לעצור בשטחה, ועברה לפורטוגל דרך ספרד.
הרייך השלישי הציע לה לחזור ללוקסמבורג ולקבל בחזרה את כל סמכויותיה אך היא ענתה להם: "ליבי אומר כן, אך המוח שלי אומר לא"‏.
בסוף אוגוסט הגיעה ללונדון משם הפעילה את ההתנגדות הלוקסמבורגית הדלה דרך ה-BBC.
באוקטובר הגיעה לארצות הברית ולאחר מכן התיישבה במונטראול שבקנדה, שם ילדיה המשיכו את לימודיהם.
היא נפגשה מספר פעמים עם נשיא ארצות הברית פרנקלין דלאנו רוזוולט וחרשה את ארצות הברית כדי לשכנעה להצטרף למלחמה.
באותו הזמן, הרייך השלישי סיפח את הדוכסות יחד עם המחוז הצרפתי השכן מוזל ליחידה מנהלית בשם Heim ins Reich.
בשנת 1943 היא התיישבה סופית בלונדון יחד עם הממשלה הלוקסמבורגית, משם ניהלה את ההתנגדות בלוקסמבורג דרך ה-BBC.
בעקבות הפופולריות שצברה היא הפכה לסמל ההתנגדות הלוקסמבורגית.
אחותה הצעירה של הדוכסית הגדולה, הנסיכה אנטוניה מלוקסמבורג שהייתה נשואה לרופרכט, נסיך הכתר מבוואריה, הוגלתה עם משפחתה למחנה הריכוז דכאו, שם עברה עינויים שככל הנראה תרמו למותה המוקדם בשנת 1954.
בנה של הדוכסית הגדולה, יורש העצר ז'אן גויס למשמר האירי.
העיר לוקסמבורג שוחררה בספטמבר 1944 על ידי הקורפוס בו שירת יורש העצר ז'אן.
אולם הבירה המשיכה להיות מאויימת במסגרת קרב הארדנים שבו הגרמנים דחקו את בעלות הברית אל עבר יערות בלגיה.
העיר שוחררה סופית ב-23 בינואר 1945 והדוכסית הגדולה חזרה ללוקסמבורג באפריל 1945.
ב-1956 האפיפיור פיוס השנים עשר העניק לשארלוט את ורד הזהב.
סיום שלטונה התאפיין בייסוד המוסדות האירופאיים ובנובמבר 1964 ויתרה על כסאה לטובה בנה הבכור, ז'אן.
ב-1970 מת בעלה פליקס מבורבון, נסיך פרמה ושארלוט מתה ב-1985 בפישבאך היא נקברה בקתדרלת נוטרדאם בלוקסמבורג.

נלקח מויקיפדיה

הגדרות נוספות הקשורות לשארלוט, הדוכסית הגדולה מלוקסמבורג:
•דוכסים גדולים של לוקסמבורג
•מונרכים שוויתרו על כסאם
•אבירי מסדר הפיל