כל מה שרצית לדעת על שבעים פנים לתורה:
שבעים פנים לתורה הוא ביטוי המציג את הגיוון הרב של הדרכים שבהן ניתן לפרש את התורה.
הביטוי מופיע לראשונה בספרות ימי הביניים, אך העיקרון שהוא משקף קדום יותר, ונמצא בדברי חז"ל: "מה פטיש זה מתחלק לכמה ניצוצות – אף מקרא אחד יוצא לכמה טעמים".
המספר "שבעים" המופיע בביטוי זה הוא מספר טיפולוגי המשקף קבוצה גדולה, למשל בביטויים "שבעים לשון" ו"שבעים תועבות בלבו".
נוסח ראשון של הביטוי מופיע בספרות הסוד הקדומה – בספר חנוך העברי ובאותיות דרבי עקיבא, שבהם נאמר: "כל גנזי החכמה נפתחו לו למשה בסיני.
עד שלמדו בארבעים ימים כשהיה עומד בהר תורה בשבעים פנים של שבעים לשון, נביאים בשבעים פנים של שבעים לשון.
.
.
".
הביטוי כלשונו מופיע בסוף הקדמתו של רבי אברהם אבן עזרא לפירושו לתורה, שם הוא כותב:
ובעבור הדרש דרך הפשט איננה סרה /
כי שבעים פנים לתורה.