כל מה שרצית לדעת על שוויה אנפשיה חתיכה דאיסורא:
שַוְויֵהּ אַנַפְשֵיהּ חֲתִּיכָה דְאִיסוּרָא (ארמית: עשאו על עצמו חתיכה של איסור) הוא מונח תלמודי המבטא סיטואציה בה אדם מחיל איסור אובייקטיבי – לכאורה – אך שבפועל חל רק כלפי עצמו, בעקבות טענה חסרת ראיות אותה טען לזכותו בבית-דין.
דוגמה לכך היא מקרה בו אדם טוען כי אשתו בגדה בו (ועל פי ההלכה, במקרה ויש לכך ראיות חל עליהם בעקבות כך איסור להמשיך ולחיות יחד, חל איסור עתידי על האישה להנשא עם מי שבגדה בו, והיא מתגרשת מבעלה ללא קבלת כתובה).
בעקבות טענה זו של הבעל, אף שהיא מחוסרת ראיות, הבעל אסר את אשתו על עצמו ועליו לגרשה.
עם זאת, הכוח שניתן לו לאסור הוא רק לגבי עצמו, וכמשמעות הביטוי "שוויא אנפשיה" – החיל על עצמו.
עובדה זו שתחולת האיסור היא רק כלפי עצמו באה לידי ביטוי בתשלומי הכתובה, אותם הוא עדיין חייב לשלם לאשתו המגורשת; תשלומים מהם אמור היה להיפטר, לו רק היה ביסוס לכך שהיא בגדה, וכן בכך שלאשה מותר להנשא בעתיד למי שנחשד בבגידה איתה, דבר שהיה נאסר לו הובאו ראיות לטענת הבעל.