כל מה שרצית לדעת על שולמית רופין:
שולמית (סלמה) רופין (1873 – 15 באוקטובר 1912) הייתה מורה לזמרה, מחלוצות המוזיקה בארץ ישראל.
מייסדת בית הספר הראשון למוזיקה, שלאחר מותה נקרא על שמה "שולמית".
רופין נולדה בשטרלנו שבגרמניה, בתם של רפאל ופיליפינה לנק.
אמה הייתה בתו של שמעון רופין, סבו של ארתור רופין.
למדה מוזיקה בברלין ואחר כך הורתה זמרה באחד הקונסרבטוריונים בעיר זו.
בן-דודה, ארתור רופין, שהיה צעיר ממנה בשלוש שנים, כותב עליה בספרו: "מצויה הייתה אצל הוויות העולם הרבה יותר ממני, ומלבד שידעה פרק במוזיקה הייתה גם בעלת השכלה רחבה ועל כן מסוגלת לרדת לסופם של עניינים הקרובים לנפשי קרבה יתרה".
בחודש מרץ 1908 נישאו שולמית וארתור רופין, ולמחרת החתונה יצא ארתור רופין עם רעייתו הטרייה לארץ ישראל כדי לייסד את המשרד הארצישראלי ביפו.
השניים שמו לב להיעדר חיי מוזיקה בארץ ישראל.
בעוד ארתור רופין עוסק בעסקי ציבור, החליטה שולמית לייסד בית ספר למוזיקה.
היא פנתה לכמה יהודים עשירים ברוסיה בעלי זיקה לציונות וביקשה את תרומתם להקמת בית הספר.
על סמך הבטחתם היא הקימה, בנובמבר 1910, את בית הספר למוזיקה, הראשון מסוגו במזרח התיכון.
לצדה עמד הכנר והמוזיקאי משה הופנקו.
דרויאנוב כותב עליה ב"ספר תל אביב": “חיבה מיוחדת נודעת מאיתה לרינה ולנגינה”.
בשנת 1910 נולדה לארתור ולשולמית רופין בתם רות.
בד' בחשוון תרע"ג (15 באוקטובר 1912), בעקבות סיבוך בלידת בנה, נפטרה שולמית רופין, והיא בת 39; הבן נפטר אף הוא באותה לידה.
נקברה בירושלים.
בתקופה הקצרה עד מותה הספיקה רופין לעמוד בראש בית ספר למוזיקה, לנהל את מחלקת הזמרה וללמד זמרה.
כל העת פעלה למציאת מימון לבניית בית של קבע לבית הספר.
לאחר מותה התייסר ארתור רופין על שלא התפנה מעבודתו העמוסה, ולו גם לשעה אחת ביום, כדי להקדישה לאשתו.
"כמה שמחת", כתב לה לאחר מותה, "בבית הספר למוזיקה שייסדת בארץ, בהצלחת פעולתך ובהרחבת תחומיה".
בתם רות הייתה רופאת ילדים ונישאה לד"ר דב פלד (פכטהולד).
ארתור רופין נישא בשנית לחנה הכהן, בתו של מרדכי בן הלל הכהן ונולדו לו עוד שלושה ילדים.