כל מה שרצית לדעת על שירת סקאט:
שירת סקאט (Scat) היא שירה של הברות חסרות משמעות (למשל: סקודי בופ באפ שובאפ, דה בה דיפ באפ.
.
.
.
.
.
).
נפוצה במיוחד בקרב זמרי ג'אז כ"תִמלול" חסר פשר לאלתור קולי או כניסיון חיקוי צלילי כלים מוזיקליים.
שימוש בהברות חסרות משמעות בשירה היה נהוג זמן רב לפני שירת הסקאט, אך ייחודה בהפקת צלילים המהווים אלתור מלודי וריתמי גם יחד.
אגדה אורבנית מספרת שלואי ארמסטרונג היה זה שהמציא את שירת הסקאט בהיסח הדעת כאשר בזמן הקלטה נשמט דף המילים מידיו והוא נאלץ לאלתר הברות חלופיות, אולם לסיפור זה אין כל ביסוס ואמני ג'אז קודמים לארמסטרונג כבר נהגו להשתמש בסגנון זה.
עם זאת, ארמסטרונג אכן הירבה לשיר סקאט ותרם לפופולריות הסגנון בחשיפתו בפני קהל רחב.
הירבו להשתמש בשירת הסקאט גם אלה פיצג'רלד, שרה ווהן, בובי מקפרין, האחים מילס, אריאל זילבר בחלק משיריו ורבים אחרים.
טכניקת הסקאט משמשת הן לביצוע קטעי שירים והן לביצוע שירים מתחילתם ועד סופם.
דוגמאות לשירים המבוססים רובם ככולם על הברות סקאט:
It Don't Mean a Thing בביצוע אלה פיצג'ראלד ודיוק אלינגטון, שבו פיצג'רלד מאלתרת הברות סקאט במשך רוב השיר
השיר "מנה-מנה" המוכר במיוחד בביצוע "החבובות"
הנעימה "תמונה" (המוכרת יותר כ"דה-בה-דה-בה-דה-בה-דה-בה") מאת יצחק קלפטר, בביצועהּ של יעל לוי.
הנעימה משמשת כנעימת הפתיחה לתוכנית "ארבע אחרי הצהרים" בגלי צה"ל
I'm a Scatman של סקטמן ג'ון (אנ')
Hi De Ho Man של קאב קאלווי, שהתמחה בשירה זו.
דוגמה להוראת הגיית הברות סקאט
ערך זה הוא קצרמר בנושא מוזיקה.
אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.