כל מה שרצית לדעת על שפה רשמית:
שפה רשמית היא שפה שמוכרזת על ידי מדינה או כל טריטוריה אחרת ככזו בצורה חוקתית.
לכמחצית ממדינות העולם יש שפה רשמית.
לחלק מהמדינות יש רק שפה רשמית אחת, כמו למשל אלבניה, צרפת (על אף שבצרפת יש שפות מקומיות נוספות) או גרמניה.
למדינות אחרות ישנה יותר משפה רשמית אחת, לעתים גם יותר משתיים: לבלגיה, קנדה, פינלנד, אפגניסטן, פרגוואי, בוליביה, שווייץ, הודו, דרום אפריקה וישראל יש יותר משפה רשמית אחת.
במדינות מסוימות, כמו איטליה וספרד, ישנה שפה רשמית אחת, ושפות רשמיות שותפות במחוזות מסוימים בלבד.
במדינות מסוימות, כמו ארצות הברית, אין שפה רשמית, אולם באזורים מסוימים יש.
לבסוף, ישנן גם מדינות, כמו אוסטרליה, שבדיה (עד 2009, אז נחקק חוק השפה השבדית ושבדית הוכרה כשפה הרשמית של שבדיה) ועוד שלהן אין שפה רשמית בכלל.
כתוצאה מקולוניאליזם או נאוקולוניאליזם, במדינות רבות באפריקה וכן בפיליפינים ובמדינות אחרות נקבעו השפות של השלטון הקולוניאלי לשעבר כשפות רשמיות.
זאת, על אף ששפת אמם של רוב התושבים אינה השפה הרשמית.
כך בקונגו (זאיר לשעבר) נהוגה השפה הצרפתית (שפת השלטון הבלגי לשעבר) ובמוזמביק נהוגה השפה הפורטוגזית.
בניגוד לכך, כתוצאה מלאומנות, באירלנד הוכרזה השפה האירית כשפה הרשמית הראשונה במעלה למרות היותה מדוברת בפי מיעוט באוכלוסייה.
עם זאת, בלית בררה ניתן מעמד רשמי גם לשפה האנגלית.
בהודו, כפשרה בין הרוב ההינדי לבין המיעוטים הלשוניים הרבים, הוכרזו שתי שפות רשמיות, אנגלית והינדית.
בדרום אפריקה בתקופת שלטון האפרטהייד היו שתי שפות רשמיות: אפריקנס ואנגלית, ואילו מאז ביטול האפרטהייד נוספו עוד 9 שפות רשמיות (סה"כ: 11 שפות רשמיות).
השפה השימושית ביותר בדרום אפריקה כיום היא השפה האנגלית, ואחריה שפת זולו ואפריקנס.