כל מה שרצית לדעת על שרה צ'רצ'יל, הדוכסית ממרלבורו:
שרה צ'רצ'יל, הדוכסית ממרלבורו (אנגלית: Sarah Churchill, Duchess of Marlborough; 15 ביוני 1660 – 18 באוקטובר 1744), לשעבר ג'נינגס, הייתה אחת הנשים המשפיעות ביותר בתקופת בית סטיוארט כתוצאה ממערכת היחסים ההדוקה שלה עם אן, מלכת בריטניה.
ידידותה והשפעתה על הנסיכה אן היו ידועות לכול באותה תקופה, ואישי ציבור מובילים פנו אליה בתקווה שתשפיע על אן למלא את בקשותיהם.
בזכות הידע שלה בנושאי ממשל וקשריה האינטימיים עם אן היא הפכה לידידה רבת עוצמה עבור חבריה ולאויב מסוכן ליריביה עם הכתרת אן למלכה.
על אף שבתקופת חייה נישואים היו מבוססים על תמורה כספית ולא על אהבה, נהנתה ממערכת יחסים קרובה עם בעלה ג'ון צ'רצ'יל, הדוכס הראשון ממרלבורו, לו נישאה ב-1677.
שרה שימשה בתפקיד הסוכנת האישית של אן לאחר שאביה, המלך ג'יימס השני, הודח מכסאו במהפכה המהוללת; היא המשיכה לקדם את ענייניה גם בתקופת שלטונם של יורשי ג'יימס, ויליאם השלישי ומרי השנייה.
לאחר עליית אן לשלטון בעקבות מות ויליאם ב-1702 מונו הדוכס ממרלבורו וידידו רוזן גודולפין לעמדות בכירות בממשל, בין השאר בזכות הקרבה בין שרה למלכה.
שרה יידעה את בעלה על המתרחש בחצר המלוכה כשהוא פיקד על הצבא האנגלי במלחמת הירושה הספרדית שנערכה באירופה, ובתגובה הוא שלח לה בקשות ועצות פוליטיות שאותן הייתה אמורה להעביר למלכה.
שרה תמכה באופן קבוע בוויגים, והקדישה את זמנה גם למפעלי בנייה כגון ארמון בלנהיים.
שרה צ'רצ'יל הייתה אשה בעלת כוח רצון עז שאהבה להגשים את רצונותיה, ואתגרה את סבלנותה של אן בכל פעם שחלקה עליה במינויים בחצר המלוכה, בפוליטיקה או בכנסייה האנגליקנית.
לאחר המריבה הסופית ביניהן ב-1711 סולקה מחצר המלוכה ביחד עם בעלה, אך חזרה לעמדת כוח תחת שלטון בית הנובר שהחל לאחר מות אן.
בשנים שלאחר מכן היו לה מחלוקות עם אנשים משפיעים רבים, כולל בתה הדוכסית השנייה ממרלבורו, האדריכל של ארמון בלנהיים סר ג'ון ואנברו, ראש ממשלת בריטניה רוברט וולפול, והמלך ג'ורג' השני ואשתו המלכה קרולין.