כל מה שרצית לדעת על
תא דנדריטי :
תאים דנדריטיים (Dendritic cells, בקיצור: DC) הם תאים השייכים למערכת החיסון, אשר תפקידם העיקרי הוא בליעה של אנטיגנים שמקורם בפתוגנים (מיקרואורגניזמים מעוררי מחלות) והצגתם של האנטיגנים ללימפוציטים, ובייחוד לתאי T.
תאים דנדריטים תוארו לראשונה בסוף המאה התשע עשרה על ידי פאול לנגרהנס.
עם זאת, המונח "תאים דנדריטים" נטבע על ידי ראלף מ.
שטיינמן וזנביל א.
כהן, לאחר שגילה את תפקידו המרכזי של תא דנדריטי בתגובה החיסונית הנרכשת.
שטיינמן זכה בשל הגילוי בפרס אלברט לאסקר למחקר רפואי בסיסי בשנת 2007, ובפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה בשנת 2011.
לתאים הדנדריטיים אין כל קשר לדנדריטים (אזורי הקלט של הנוירון), ואין להתבלבל ביניהם.
למרות זאת, מקור שמם של שני המושגים זהה: פירוש המילה Dendros ביוונית הינו "עץ"; גם הדנדריטים של מערכת העצבים וגם התאים הדנדריטיים של מערכת החיסון מסתעפים רבות ומזכירים במראם עץ.
מטרת ההסתעפויות בשתי המערכות היא לאפשר מגע עם תאים רבים בעת ובעונה אחת ולהגדיל את שטח הפנים של התא.
התאים הדנדריטיים משתייכים לקבוצת תאים הנקראים APC מקצועיים (ראשי תיבות באנגלית: Antigen-Presenting Cells, "תאים מציגי אנטיגנים").
גם תאי B ומקרופאג'ים מסוגלים להציג אנטיגנים לתאי T, אך התאים הדנדריטיים הינם תאי ה-APC החשובים ביותר.
חשיבותם בהנעת התגובה החיסונית הינה, לפיכך, עליונה.
התאים הדנדריטיים משתייכים למערכת החיסון המולדת.
פירוש הדבר הוא שהם מסוגלים לבלוע כל אנטיגן שהוא, ללא אבחנה.
מנגנון פעולתם אינו ספציפי.
התאים הדנדריטיים מגשרים, למעשה, בין מערכת החיסון המולדת ומערכת החיסון הלומדת (הנרכשת); בזכותם, בעיקר, מתחילה המערכת הלומדת (תאי ה-T) להכיר בנוכחותו של פולש או זיהום, ונוקטת צעדים לחיסולו.
תאי מערכת החיסון.
התאים הכחולים מהווים את מערכת החיסון המולדת, והאדומים – את מערכת החיסון הלומדת.
התאים המוקפים במסגרת צהובה הינם פגוציטים.
חץ סגול מציין שתא המוצא הופך, או מתמיין, לתא היעד
התאים הדנדריטיים נמצאים בכל הרקמות שלהן מגע ישיר עם הסביבה החיצונית: העור, דרכי הנשימה ודרכי העיכול (הבאות במגע עם המזון).
תאים דנדריטיים בעור מכונים תאי לנגרהאנס (Langerhans).
ברקמות נמצאים התאים הדנדריטיים במצב לא בוגר; יש להם יכולת בליעה (פגוטציטוזה) גבוהה, ולעומת זאת יכולת נמוכה לתקשר עם תאי T.
עם בליעת פתוגן הם מפרקים אותו בתוכם ומתחילים לנדוד לעבר קשרי הלימפה, אליהם הם נמשכים באופן כימוטקטי, על ידי חלבונים הנקראים כימוקינים.
במהלך הנדידה הם עוברים התמיינות והופכים לתאים דנדריטיים בוגרים; עתה הם כמעט ולא מסוגלים לבלוע פתוגנים, והם מפתחים יכולת תקשור עם תאי T.
התאים הדנדריטיים מציגים על-גבי הממברנה שלהם את חלבוני הפתוגן, ובהם האנטיגנים, באמצעות מערכת ה-MHC.
קיימים מספר נגיפים (נגיף ה-HIV, למשל, הגורם למחלת האיידס, וכן נגיף ה-SARS) אשר מגיעים אל היעד וה"קורבן" שלהם – תאי ה-T – בעזרת מנגנון הבליעה והנדידה של התאים הדנדריטיים.
עובדה זו התגלתה רק בשנים האחרונות וחוללה מפנה במחקר הנוגע למחלות אלו.
כל הנאמר לעיל מתייחס למערכת החיסון באדם.
בבעלי חיים אחרים תפקיד התאים הדנדריטיים שונה לעתים במקצת.
בחולדות, למשל, מסוגלים התאים הדנדריטיים בעצמם להרוג פתוגנים או תאי גוף שנפלשו על ידי פתוגן (בדומה לתאי T ציטוטוקסיים).