כל מה שרצית לדעת על תהודה:
תהודה (או רזוננס, מלטינית: resono, שמשמעו 'אני עונה') היא מצב של מערכת פיזיקלית הנתונה להשפעת כוח חיצוני, אשר מתקבל כאשר הכוח פועל בתדירות קרובה לאחת מתדירויות התנודה הטבעיות של המערכת.
מערכת בעלת מאפיינים אלו נקראת גם מהוד.
דוגמה פשוטה לתהודה אפשר לראות כאשר מנדנדים נדנדה תלויה.
נניח שהנדנדה חוזרת לאותו מקום מדי שלוש שניות.
במקרה זה זמן המחזור הטבעי של הנדנדה הוא שלוש שניות, והוא אינו תלוי במשרעת התנודה או במשקל הנדנדה (בהנחה שהוא גדול מספיק ביחס למשקל השרשראות שקושרות אותה).
אם דוחפים את הנדנדה, אפילו באורח קל, מדי שלוש שניות (ותמיד באותו כיוון), תצטבר השפעת הדחיפה והיא עשויה להגדיל מאוד את מהירות הנדנדה ואת משרעת התנודה שלה.
זוהי תהודה.
לעומת זאת, אם דוחפים את הנדנדה בפרק זמן השונה מכפולה שלמה של זמן המחזור, למשל מדי חמש שניות או שמונה שניות, אזי לאורך זמן יבטלו הדחיפות זו את זו, מכיוון שבחלק מהמקרים הדחיפה תהיה עם כיוון התנועה, ובחלק נגדה.
במקרים אלה המערכת אינה בתהודה.
בהסבר המתמטי (המובא להלן) ניתן לראות כי עוצמת התהודה מגיעה לאינסוף גם כאשר הכוח סופי.
תהודה יכולה לגרום לתופעות הרסניות, כמו אלו שקרו בקריסת גשר מצר טקומה והתמוטטות הגשר באסון המכביה.
ההגדרה שהובאה כאן מתייחסת לתהודה במערכות קלאסיות.
בתורת הקוונטים משתמשים במונח זה גם לציון מצב בו המעבר של מערכת בין שני מצבים משמר אנרגיה.
מעבר כזה יכול להתקיים כאשר רמות האנרגיה של שני המצבים שוות, או אם במהלך התהליך קיים גורם נוסף (למשל פוטון או פונון) שמספק או מקבל את הפרש האנרגיה הדרוש למעבר.
ערך זה מתמקד בתהודה במערכות קלאסיות.