כל מה שרצית לדעת על תכול המטפחת:
תכול המטפחת (ברוסית: Синий платочек) הוא שיר אהבה שלחנו חובר בידי המלחין היהודי-פולני יז'י פטרסבורסקי (Petersburski), בעת שהותו בברית המועצות.
גרסתו הראשונה חוברה על ידי המשורר יאקוב (קובה) גאליצקי (Галицкий) בשנת 1940, בראשית מלחמת העולם השנייה.
על פי חוקר הזמר אורי יעקבוביץ', "באביב 1942 לייטנאנט מיכאיל מאקסימוב כתב מלים חדשות למנגינת השיר ופגישה מקרית בין הזמרת קלאוודיה שולז'נקו לבין מאקסימוב איפשרה לה להיות המבצעת הראשונה של הוואריאנט המלחמתי".
הנוסח העברי המחורז שיצר המשורר אברהם שלונסקי נעשה אהוד מאוד ביישוב.
הוא זכה לעיבודים וביצועים בידי זמרים רבים, ובהם טובה פירון, עליזה גבאי, אריק איינשטיין ,שוקולד מנטה מסטיק ואריק סיני.
נושא השיר הוא האהבה בין שני בני זוג.
האני השר ואהובתו, שיש בה זוך ואף נשגבות הבאים לידי ביטוי במילים: "טֹהַר וּתְכוֹל הַמִּטְפַּחַת".
בהמשך מוזכרת גם התכלת, צבעם של השמים המסמלת ערכים רוחניים, וכן בא לידי ביטוי בשיר מגע גופני מלא רגש: "לֶטֶף וְרֹךְ שֶׁל הַיָּד", לצד תחושת "חֲלוֹם".
המשורר מספר על הפרידה מאהובתו, אשר אירעה שלא ברצונם, ועל הנאמנות ההדדית, בהתאם למילות השבועה בפגישתם האחרונה: "אַתְּ אָז אָמַרְתְּ לִי: / לֹא, לֹא אֶשְׁכַּח עוֹד / אֶת פְּגִישָׁתֵנוּ לָעַד".
איתני הטבע ועונות השנה המוזכרים בשיר, הם ביטוי מטאפורי למצבי הנפש של בני הזוג; וכך, "הַקֹּר וְהַדֶּלֶף" הם סבל הפרדה והגעגועים, המהווים מבחן לנאמנות הזוגית.
לעומתם, באים לידי ביטוי העליזות, ההתלהבות והשמחה בפגישה המחודשת, בחריזה ההפוכה: "תְּכֵלֶת וָאוֹר" ו"בֹּקֶר וָשֶׁמֶשׁ / לַיְלָה וְאֶלֶף אֶלֶף כּוֹכְבֵי הָאָבִיב".