כל מה שרצית לדעת על תמרה מקרובה:
תמרה מקרובה (ברוסית: Тамара Фёдоровна Макарова; 13 באוגוסט 1907, סנקט פטרבורג – 20 בינואר 1997, מוסקבה) הייתה שחקנית קולנוע סובייטי.
היא זכתה פעמיים בפרס סטלין (1941, 1947) והוענק לה התואר האמן העממי (1950).
על פעילותה בתחום הקולנוע הוענקו לה מספר עיטורים וכן תואר גיבור העמל הסוציאליסטי בשנת 1982.
תמרה מקרובה נולדה בשנת 1907 בסנקט פטרבורג למשפחת רופא צבאי.
כבר בגיל 14 היא אספה ילדי הסביבה והקימה תיאטרון ילדים.
בשנת 1924, לאחר סיום בית הספר תמרה מקרובה החלה ללמוד משחק ופגשה בבית הספר בו למדה את סרגיי גרסימוב.
בשנת 1927 היא החלה להצטלם בסרט.
במהלך הצילומים מקרובה פגשה את סרגיי גרסמיוב בפעם נוספת, הם התקרבו והתחתנו.
בשנת 1936 מאקארובה הצטלמה בסרט של בעלה "שבעת האמיצים".
הסרט זכה לפופולאריות רבה.
בהמשך היא השתתפה בסרטים נוספים של גרסימוב ובשנת 1941 על השתתפות בסרטו "המורה" היא זכתה בפרס סטלין.
במהלך מלחמת העולם השנייה הזוג נמצא בלנינגרד הנצורה.
מקרובה התנדבה כחובשת וגם השתתפה בסרט על תובשי ומגני העיר.
בשנת 1943 הם עזבו את העיר.
באותה שנה מקרובה אימצה את בן אחותה שלמעשה היה יתום עקב מעצרה של אחותה.
למקרובה לא היו ילדים נוספים.
בשנת 1944 מקרובה וגרסימוב חוזרים למוסקבה ומתחילים ללמד ב-VGIK.
רוב תלמידיהם מאותה תקופה השתתפו בסרט "המשמרת הצעירה" לפי ספרו של אלכסנדר פדייב.
בשנת 1946 מאקארובה השתתפה בסרט "השבועה" עבורו זכתה בפרס ברית המועצות בפעם השנייה.
החל מסוף שנות ה-50 מקרובה צמצמה את השתתפותה בסרטים ולמעשה הצטלמה רק בסרטי בעלה.
בפעם האחרונה היא הצטלמה בשנת 1984 בסרט של סרגיי גרסימוב כאשר הוא שיחק את לב טולסטוי ומקרובה שיחקה את אשתו.
רוב הזמן היא הקדישה לעבודה ב-VGIK.
בשנת 1968 היא התמנתה לפרופסור של מוסד לימודים זה.
במהלך עבודה ב-VGIK מקרובה הובילה ביחד עם בעלה 10 קבוצות שחקנים.
בין תלמידיה היו שחקני ידועי שם בברית המועצות.
היא הייתה ידוע ביחס חם לסטודנטים שלה וגם לאחר סיום הלימודים דאגה לתעסוקתם בתעשיית הקולנוע.
לאחר פטירת סרגיי גרסימוב בשנת 1985 ובמיוחד לאחר תחילת הפרסטרויקה חייה של מקרובה השתנו.
בתחילת שנות ה-90 היא הפסיקה ללמד.
בסוף שנת 1995 בנה המאומץ נהרג.
מאירוע זה מקרובה כבר לא השתקמה.
מקרובה נפטרה בינואר 1997 והוטמנה בבית העלמין נובודוויצ'י ליד בעלה.