כל מה שרצית לדעת על
תמר, מלכת גאורגיה :
תמר בָּגְרַטְיוֹנִי (בגאורגית: თამარი, תַמַרי; או თამარ მეფე, תַמַר מֶפֶּה; 1160 לערך – 18 בינואר 1213) הייתה מלכת הממלכה הגאורגית המאוחדת מ-1184 ועד למותה ב-1213.
תקופת שלטונה נחשבת כתור הזהב של המונרכיה הגאורגית בימי הביניים, והיא עצמה נחשבה בעיני נתיניה למלכה מוצלחת ומיטיבה שכונתה "מלך המלכים ומלכת המלכות" ו"תמרה הגדולה".
תמר הוכרזה כיורשת עצר ושליטה משותפת על ידי אביה, גיאורגי השלישי, בשנת 1178, עוד בתקופת חייו.
אולם, לאחר מותו של אביה, נתקלה תמר בהתנגדות משמעותית של האצולה הגאורגית.
תמר ניטרלה את ההתנגדות בהצלחה והחלה במדיניות חוץ פעילה תוך ניצול ירידת כוחה של השושלת הסלג'וקית.
היא נעזרה באליטה הצבאית רבת העוצמה שבנו אבותיה, והצליחה לבסס ממלכה גדולה ששלטה בקווקז עד לקריסתה, שני עשורים לאחר מותה, בפלישה המונגולית לגאורגיה.
תמר נישאה פעמיים במהלך חייה.
בפעם הראשונה נישאה בשידוך בשנת 1185, ליורי בוגוליובסקי, נסיך רוס של קייב, ממנו התגרשה שנתיים מאוחר יותר וגורש מגאורגיה, בשנת 1187, לאחר שהביסה ניסיונות הפיכה שלו בתקופת נישואיהם.
בפעם השנייה בחרה, בשנת 1191, בנסיך האלאני, דוד סוסלן, וילדה ממנו שני ילדים, גיאורגי ורוסודן, שירשו אותה כשליטי גאורגיה ברציפות.
החיבור בין תקופה של הצלחות פוליטיות וצבאיות והישגים תרבותיים, יחד עם היותה שליטה אישה (פעם ראשונה בגאורגיה), הובילה לאידאליזציה ורומניטיזציה של דמותה באומנות הגאורגית והזיכרון הלאומי הגאורגי.
היא נותרה סמל חשוב בתרבות הפופולרית הגאורגית עד היום.
היא עברה קאנוניזציה כקדושה על ידי הכנסייה הגאורגית האורתודוקסית המנציחה את האירוע ב-14 במאי מדי שנה, וקיבלה את התואר "הקדושה תמר המלכה" (წმიდა კეთილმსახური მეფე თამარი).