כל מה שרצית לדעת על תנכיז:
סיף א-דין תנכִּז א-נאסרי (ערבית: سيف الدين ﺗﻧﻜﺰ ﺍﻟناصري; 1279? – 1340) – אמיר ממלוכי, מושל סוריה וארץ-ישראל בין השנים 1312 – 1340.
ידידו ובן חסותו של הסולטאן מוחמד בן-קלאון, שבזמנו הגיעה האימפריה הממלוכית לשיאה.
תנכיז הוא גדול בוני ירושלים בתקופה הממלוכית.
(תנכיז) הוא שהחזיר את ירושלים למדרגת עיר תחת אשר הייתה לפנים מקום מוזנח ונשכח.
– אל-עומרי, 1349
בתקופה הממלוכית, עקב תחלופה מהירה יחסית בשלטון המרכזי, לא היה נהוג שמינוי בכיר יאריך ימים.
אך צירוף הנסיבות של שלטונו הארוך של הסולטאן, קרבתו הרבה של תנכיז לחברתו של הסולטאן, נאמנותו ויכולות הביצוע שלו, הותירו אותו בתפקיד מושל דמשק (למעשה מושל בילאד א-שאם, כלומר כל סוריה, ארץ-ישראל ועבר הירדן) במשך עשרים ושמונה שנים רצופות.
במהלך תקופה ארוכה זו צבר תנכיז נכסים רבים והקדיש חלק ניכר מהכנסותיו לבנייה.
הן בנייה למטרות דת, כנהוג בקרב שליטים ממלוכיים והן בנייה אזרחית, לשירות התושבים ועולי הרגל, דבר נדיר הרבה יותר באותה תקופה.
עיקר בנייתו של תנכיז הייתה בירושלים ובדמשק.
מחוץ לירושלים מיוחסת לו הקמת הח'אנים בג'לג'וליה ובנבי ימין (ליד כפר סבא).