כל מה שרצית לדעת על תסמונת זיכרון שווא:
תסמונת זיכרון שווא (נקרא גם: תסמונת זיכרון שגוי) הוא מצב בו זהותו של אדם ויחסיו עם הסביבה מושפעים מזכרונות שהוא מאמין כנכונים אך לא קרו במציאות.
התסמונת אינה מוכרת כאבחנה פסיכאטרית רשמית, אך בתחום חקר המוח מוסכם כי זכרונות ניתנים לשינוי ואינם בהכרח משקפים את המציאות נאמנה.
נטען כי זכרונות שווא ניתנים להשתלה באמצעות שיטות פסיכותרפויטיות העוסקות בהעלאת זכרונות טראומטיים "מודחקים" למודעות.
התיזה התפתחה ב-30 שנים האחרונות בקרב פסיכולוגים ופסיכיאטרים, ובעקבותיהם משפטנים.
ראשיתה בהקמת הקרן לתסמונת הזיכרון השגוי בארצות הברית, ב-1922.
הקרן הוקמה על ידי ד"ר פמלה פרייד, שמנהלת אותה בשיתוף עם ד"ר רלף אנדרווג'ר, פסיכולוג שהרבה לשמש כעד מומחה בהגנת מואשמים בהתעללות מינית בילדים.
הקרן נוסדה לאחר שבתה של המייסדת החלה להזכר באירועי התעללות מינית מצד אביה.
הקרן מגייסת את טובי החוקרים בתחום הזיכרון וההיפנוזה למתן הגנה משפטית, ואף עומדת מאחורי תביעות נגדיות המוגשות בביהמ"ש בארצות הברית.
המושג נטבע על ידי פיטר ג.
פרייד, שייסד קרן העוסקת בנושא‏.
אחת מהחוקרות העיקריות בתחום היא הפסיכולוגית האמריקנית אליזבת לופטוס, פסיכולוגית חוקרת ומרצה בכירה באוניברסיטת קליפורניה.
לופטוס כתבה 22 ספרים ופירסמה יותר מ-400 מאמרים מדעיים.
היא אף מופיעה כעדת הגנה במשפטים פליליים המבוססים על זיכרון מודחק של אירועים טראומטיים מהילדות של הקורבן.
במחקרים שערכה לופטוס השתתפו כ-25 אלף נבדקים שהוכיחו חד-משמעית, לטענתה, כי זיכרונות אפשר לשפץ, לארגן, לשתול ולברוא יש מאין.
מחקרה המרכזי בתחום הינו "אבודים בקניון", במסגרתו מספרים לנבדקים ארבע חוויות טראומטיות מהילדות, שאחת מהן, הליכה לאיבוד בקניון הומה, מושתלת.
ממצאי המחקר העלו פרדיגמה חדשה על איך נבנה ומתארגן הזיכרון במוחם של אנשים.
25% מהנבדקים אישרו שהלכו לאיבוד בקניון, ואף חוקרים אחרים שחידדו ושיכללו את השיטות קיבלו תוצאות טובות יותר: 50% מהאנשים האמינו שדברים באמת קרו להם.

נלקח מויקיפדיה

הגדרות נוספות הקשורות לתסמונת זיכרון שווא:
•קצרמר פסיכולוגיה
•זיכרון