כל מה שרצית לדעת על תקנון בנדיקטוס:
תקנון בנדיקטוס, שנכתב ב-540 לערך, הוא אחד מתקנוני המנזרים החשובים ביותר.
תקנון זה, שנכתב על ידי בנדיקטוס מנורסיה (Regula Benedicti), והתקנות הכתובות בו צוטטו פעמים רבות בתקנוני נזורה מאוחרים יותר.
התקנון נכתב עבור נזירים נוצריים החיים בקהילה אוטונומית תחת סמכותו של אב מנזר.
החל במאה ה-7 אומץ התקנון גם על ידי קהילות הנשים.
התקנון, ובו 73 פרקים קצרים, כולל הוראות הנוגעות לרוחניות, כלומר כיצד לחיות חיים נוצריים (Christocentric) נכונים, וכן הוראות מנהלתיות, כלומר כיצד לנהל מנזר ביעילות.
פרקים אלו מהווים עד היום הנחיה למנזרים ולקהילות נזירים בזרמים המערביים השונים בהם מתקיימת נזורה, כולל הקתולים והאנגליקנים.
נושא חשוב העומד בבסיס התקנון הוא "אורה את לבורה" (ora et labora) – תפילה תוך כדי עבודה.
כמחצית הפרקים מדברים על חובת הצייתנות והענווה ומה נדרש לעשות כאשר אחד מחברי קהילת הנזירים אינו כזה ומתייחסים גם לשתיקה שהיא האלמנט השלישי של תוכנית החינוך הקדושה,
יתרת הסעיפים מדברים על עבודת האל (Opus Dei), הנחיות פעולה לאב המנזר ודרכי ניהול המנזר.
חלק מהנושאים אינם מכוסים בתקנון והושארו לטיפולו של אב המנזר מתוך הנחה שאב המנזר חכם ומנוסה ומסוגל להתמודד עם בעיות פשוטות או להשליך מסעיפים אחרים.
עקרונות המוזכרים בתקנון הם הסתייגות מסגפנות קשה, הסתייגות מסגפנות מתבודדת.
דרישה לעבודה קשה, הן כעבודה פיזית והן כעבודת האל הרוחנית.
גרגוריוס הראשון כתב על התקנון: "בנדיקטוס כתב רגולה לנזירים, מצוינת בחוכמתה ובבהירות לשונה.
מי שחפץ לדעת יותר על מנהגיו וחייו של בנדיקטוס, ימצא את כל מבוקשו ברגולה כי המורה הקדוש לא היה יכול ללמד אחרת מאשר הדרך בה היה חי.
"
הנזיר הבודד על פי בנדיקטוס נמצא בפיקוח מתמיד.
פיקוח היררכי מצד אב המנזר, הדיקאנים, אחים ותיקים ונושאי תפקידים
פיקוח הדדי – כל נזיר חייב לפקח על משנהו, על כל נזיר לוודא שחבריו ימלאו את הוראות התקנון.
נזיר הרואה נזיר אחר המבצע מעשה שאינו ראוי חייב לטפל בבעיה.
או על ידי הערה לחוטא או על ידי דיווח לבכירים
מעל הכל, כפיקוח עליון, אלוהים הרואה הכול יבוא חשבון עם החוטא בסוף ימיו