כל מה שרצית לדעת על לימודי מוגבלות:
לימודי מוגבלות באקדמיה הם לימודים בינתחומיים, אשר החלו להתפתח בשנות ה-70 של המאה הקודמת כדי לבקר באופן ממוקד ומאורגן את ההמשגה הצרה, הלא מותאמת והלא מדויקת של מוגבלות, ששלטה עד אז במחקר האקדמי.
הביקורת אתגרה, מעל הכל, את המודל הרפואי, המניח שמוגבלות היא קודם כל קטגוריה רפואית.
לימודי המוגבלות סירבו לקבל את ההגדרה הרפואית של מוגבלות, שהניחה שמוגבלות היא קודם כל לקות פיזית של פרט, וכן שהמוקד מצוי באינדיבידואל- באדם עם הלקות (לינטון, 1998, אוליבר, 2004).
המושג מוגבלות נמצא יותר ויותר במודעות הציבור ומוכר כתופעה אוניברסלית.
לימודי מוגבלות הופיעו בעקבות עניין אקדמי בהבנת משמעות המוגבלות בחברה ובעקבות ביטויים של פעילים חברתיים לגבי העצמה, הכלה (inclusion), נורמאליות והפוליטיקה של השונות (אלברכט, 2003}.
לימודי המוגבלות מציגים את המודל החברתי כמסביר את מהותה של המוגבלות.
המודל החברתי קורא תיגר על המודל הרפואי ועל הראיה האישית המצומצמת, ורואה את המוגבלות כתוצר של חסמים חברתיים, מבניים וסביבתיים שמערימה החברה על הלקות.
באמצעות חסמים אלה מדירה ומבודדת החברה את האדם מהשתתפות מלאה בה.
הצהרה זו הייתה חדשנית בכך שהצביעה על כך שאת המוגבלות מייצרת החברה, ולא הלקות עצמה (אוליבר, 2003).
לימודי מוגבלות אינם מתייחסים רק לשונות הקיימת בהתנהגויות, בהופעה, בתפקוד ובחוויה האנושית, אלא גם למשמעויות שאנו נותנים לשונות זו.
שדה זה חוקר את החלוקות הקריטיות שהחברה שלנו עושה בין הנורמאלי לפתולוגי, בין מי שבפנים למי שבחוץ, בין האזרח בעל המסוגלות לעומת זה המהווה עול על המדינה (לינטון, 1998).
המודל החברתי מכיר גם בחשיבות התערבויות של השירותים השונים ברמה הפרטנית, ואת היותם בעלי משמעות ומיטיבים עם חיי הפרט.
כמו כן, שינוי סביבתי וחברתי נתפס ככזה שיטיב ויסייע גם בידי אוכלוסיות נוספות ולא רק אנשים עם לקות (הנגשה פיזית תוכל לסייע לאימהות עם עגלות, לדוגמה).
(אוליבר, 2004).