כל מה שרצית לדעת על יונקרס Ju 87:
יונקרס Ju 87 "שטוּקה" היה מפציץ הצלילה (בגרמנית : Sturzkampfflugzeug; "מפציץ צלילה") הנפוץ ביותר של הלופטוואפה במלחמת העולם השנייה, צלליתו קלה לזיהוי בשל כנפי השחף ההפוכות שלו וכן הנסע הקבוע.
בתכנונו של מפציץ השטוקה יושמו כמה מערכות ועקרונות חדשניים לתקופתו; בהם מערכת להדיפת הפצצה הרחק מהמטוס, מערכת אוטומטית ליציאה מצלילה המונעת מהמטוס התרסקות במקרה של עלפון רגעי של הטייס (מצב נפוץ למדי בשל ההשפעה הפיזיולוגית של משקל עצמי רגעי גבוה מאוד, המתפתח בצלילה חריפה), צופרים שהותקנו במכוון על בתי הגלגלים, על-מנת ליצור חרדה והלם בקרב המותקפים וכן נסע קבוע וקשוח שאפשר למטוס המראה ונחיתה ממנחתים מאולתרים בקרבת החזית.
השטוקה היה מטוס דו-מושבי חסון, מדויק ויעיל מאד.
עם זאת, הוא היה גם איטי, בעל יכולת תמרון גרועה, בלתי חמוש כמעט ופגיע ביותר למטוסי יירוט.
במהלך מלחמת האזרחים בספרד והקרב על בריטניה למדו הגרמנים כי אין להפעיל מטוס זה בטרם הושגה עליונות אווירית.
לפיכך, מיעטו להשתמש בשטוקה לאחר הקרב על בריטניה בשמי מערב אירופה, והמטוס פעל בעיקר בדרומה, היכן שמטוסי בעלות הברית היו פחותים במספריהם (ובייחוד במלטה ובכרתים).
במזרח אירופה נעשה בו שימוש נרחב יותר, אם כי גם שם לקראת סוף המלחמה האבידות בשטוקות היו כבדות בשל התחזקות מיירטי הצבא האדום.
ה"שטוקה" היה למעשה המטוס הראשון במלחמת העולם השנייה שהטיל פצצה, ובמקביל, גם המטוס הראשון שהופל במלחמה.
למעלה מששת אלפים מטוסי שטוקה נבנו בין 1936 ואוגוסט 1944.
האנס אולריך רודל (מכנף תקיפה קרקעית 2) היה אלוף הטיס המפורסם ביותר במטוס השטוקה, והחייל הגרמני המעוטר ביותר במלחמה (היחיד שזכה לעיטור צלב האבירים של צלב הברזל עם עלי אלון מוזהבים, חרבות ויהלומים).