כל מה שרצית לדעת על קברו של קופרן:
קברו של קופרן (בצרפתית: Le tombeau de Couperin) היא סוויטה לפסנתר סולו מאת מוריס ראוול, שחוברה בין 1914 ל-1917, בשישה פרקים.
גרסה לתזמורת נכתבה על ידי המלחין ב-1919, אך היא כוללת רק ארבעה מתוך ששת הפרקים המקוריים.
כל פרק ביצירה המקורית מוקדש לזכר אחד (או שניים) מחבריו של המלחין, שנפלו בקרבות מלחמת העולם הראשונה; ראוול עצמו היה נהג בתקופת המלחמה.
כותרת היצירה במשמעותה המילולית עשויה להביא למחשבה, שהסוויטה היא יצירה תוכניתית, המתארת את המראות והרגשות שחווה מי שמבקר את קברו של קופרן.
לאמיתו של דבר, tombeau הוא מונח מוזיקלי, שהיה פופולרי במאה ה-17 במובן של "יצירה לזכרו של אדם".
"קופרן" המסוים (מתוך משפחה שנודעה במוזיקאים שהוציאה במשך כמאתיים שנה), שאת זכרו התכוון ראוול להנציח לצד ידידיו חללי המלחמה, הוא כנראה פרנסואה קופרן "הגדול" (1668-1733).
ראוול הצהיר, מכל מקום, שלא התכוון בשום פנים לחקות או לייחס את יצירתו לקופרן עצמו, אלא להקדיש אותה כמנחת כבוד לחינניות המלבבת של סוויטת המקלדת מתקופת הבארוק.
כוונתו זו מוצאת ביטוי במבנה, המחקה את סוויטת המחולות הבארוקית.
כתרגיל הכנה, עיבד ראוול פורלאן (ריקוד עממי איטלקי) מן הסוויטה הרביעית של "הקונצרטים המלכותיים" של קופרן, ומבנה הפורלאן נשמר בעיבוד של ראוול.
ואולם, הנאו-קלאסיציזם של ראוול מגיח ועולה מן המקור הבארוקי במלודיה הדיאטונית והכרומטית שלו בנוסח המאה ה-20 ובהרמוניות הפיקנטיות.
על הביקורת שהושמעה כנגדו על היצירה הקלילה והמהורהרת לעתים שחיבר על נושא קודר כל כך השיב ראוול: "המתים עגומים דיים בדומיה הנצחית שלהם.
"
נלקח מויקיפדיה