כל מה שרצית לדעת על קיסרופאפיזם:
קיסרופאפיזם (הלחם מילים של קיסרות ו-papa – פאפא במובן אפיפיורות) הוא מקרה פרטי של תאוקרטיה.
משטר בו יש מיזוג בין סמכות הממשל החילוני עם הסמכות הרוחנית של הכנסייה הנוצרית, ברוב המקרים שאליהם מתייחס המושג מתקיים משטר פוליטי בו השלטון החילוני שולט על ההיררכיה הכנסייתית וכך השליט (הקיסר) יכול להתערב גם בקביעת דוגמות ובענייני אמונה.
בשאר המקרים מדובר על כך שמוסדות הכנסייה שולטים על המדינה באמצעות הקיסר הנמצא בשליטתם.
ביישום מלא של קיסרופאפיזם, ראש השלטון המדיני (קיסר) הוא גם ראש ההיררכיה הדתית (אפיפיור) וכך היה גם בתרבויות רבות בהן השליט האזרחי העליון עמד מעל כהן הדת הראשי.
דוגמה ליישום המושג נעשתה בזמן אפיפיורות אביניון, כאשר המלכים הצרפתים שלטו למעשה על הכנסייה, היו מעורבים בבחירת האפיפיור, שסר למרותם ונטלו חלק מרכוש והכנסות הכנסייה.
בשנת 1122 נחתם הסכם וורמס ששם קץ למאבק האינווסטיטורה בין הקיסר והאפיפיור סביב נושא מינוי הבישופים ומאז הוגבלה אפשרותם של מלכי המערב להתערב בבחירת נושאי תפקידים בכירים בכנסייה ומכאן שהוגבלה אפשרותם למנות איש דת שיסור למשמעתם.