כל מה שרצית לדעת על חתך פעולה:
חתך הפעולה לפיזור או חתך הפעולה הוא מושג בסיסי בתורת הפיזור המוגדר כיחס בין מספר החלקיקים המפוזרים ליחידת זמן על ידי מטרה, לבין שטף החלקיקים הפוגעים במטרה (מספר חלקיקים העוברים דרך יחידת שטח במשך יחידת זמן).
לחתך הפעולה ממדים של שטח ואפשר לחשוב עליו כשטח האפקטיבי של המטרה בניסוי הפיזור, או כשטח הצללית של העצם המפזר.
מקובל למדוד אותו ביחידה הנקראת בארן, המסומנת באות -b ומוגדרת על ידי 1b = 10−28 m² = 100 fm² (פמטומטר – fm = 10−15 m, הוא סדר גודל של רדיוס גרעין האטום)
כדי להסביר את המושג, נתאר כיצד נראה ניסוי פיזור: במרכז המערכת מוצב העצם אותו מעוניינים לבחון.
עצם זה יכול להיות למשל מולקולה, אטום, או גרעין של אטום.
בחינה של העצם נעשית על ידי פיזור של חלקיקים אחרים ממנו, למשל פיזור של פוטונים (קרני אור או קרני X), פיזור אלקטרונים, נייטרונים או אטומים.
קרן החלקיקים הפוגעת מגיעה ממרחק רב ובדרך כלל מכיוון אחד, והיא מאופיינת על ידי שטף החלקיקים שבה.
החלקיקים מתקרבים לעצם ומבצעים אינטראקציה שגורמת להם להתפזר בכל הכיוונים (באופן כללי).
לאחר האינטראקציה ממשיכים החלקיקים בתנועתם ונקלטים על ידי גלאים המוצבים במרחק רב.
תפקיד הגלאים הוא למנות את קצב הגעת החלקיקים המפוזרים בזווית כלשהי שבין הכיוון המקורי של קרן החלקיקים והכיוון אליו הם התפזרו.
דוגמה לפיזור של אלומת חלקיקים באמצעות גרעין
חתך הפעולה הדיפרנציאלי מוגדר בתור:
כאשר הוא קצב הגעת החלקיקים לגלאי המוצב בכיוון עם מפתח בעל זווית מרחבית ו- הוא שטף החלקיקים של הקרן הפוגעת במטרה (יש לשים לב כי חתך הפעולה הדיפרנציאלי איננו נגזרת של חתך הפעולה).
חתך הפעולה הכולל מתקבל מסיכום הפיזור על כל הזוויות האפשריות:
כאשר כאן הוא קצב פיזור החלקיקים בכל הכיוונים האפשרים.