כל מה שרצית לדעת על בן סורר ומורה:
בן סורר ומורה הוא בן שעובר על מצוות היסוד של כיבוד הורים ומתואר בתורה כאדם חסר משמעת, פורק עול ונהנתן.
על פי התורה (ספר דברים, פרק כ"א, פסוקים י"ח-כ"ב) מצווה להוציאו להורג בסקילה, לפי בקשת הוריו מזקני העיר (בית הדין המקומי).
בן סורר ומורה מאופיין בתורה כבן מרדן שאינו שומע בקול הוריו, זולל וסובא.
חז"ל הגדירו שחטאו מתבטא בהפרזה באכילת בשר (זולל) ובשתיית יין (סובא) בצורה לא מכובדת, וזאת בתנאים מסוימים.
על פי החוק המקראי, הורי הבן צריכים להביאו לפני זקני העיר כדי שהם יחליטו אם להוציאו להורג.
יש הטוענים כי חוק זה נועד להגן על הבן, מכיוון שבתקופת המקרא לאב המשפחה היה שלטון יחיד בבני משפחתו, ובסמכותו היה להוציא את בנו להורג ללא פניה לערכאה אחרת.
אחרים סוברים שאין לטענה זו שום ביסוס היסטורי או ביסוס במקרא עצמו.
אחד ההסברים לחוק זה הוא שבן סורר ומורה נידון על שם סופו באופן מניעתי, כלומר: הוא נידון על דברים שהוא עתיד לעשות, ולא על דברים שעשה, מכיוון שהתנהגותו בהווה מורה על כך שיצא ממנו אדם שכנראה יעשה דברים חמורים.
הסבר זה קשה מאוד, מכיוון שאין חוק אחר במקרא בו אדם נידון על דברים שהוא עתיד לעשות, ודבר זה נוגד את התפיסה של בחירה חופשית ועשיית תשובה ביהדות.
במסכת סנהדרין בתלמוד ניתן לראות את השאלות אותן מעלים חז"ל בנוגע לבן סורר ומורה, וכמו כן ניכרת גישתם של האומרים כי מעולם לא היה וגם לא עתיד להיות בן סורר ומורה, אלא זהו תמרור אזהרה למצוות כיבוד אב ואם; אמנם, יש החולקים עליהם וסוברים שאכן היה.
לתפיסת חז"ל, על מנת להגדיר בן כסורר ומורה, עליו לעמוד בתנאים רבים ומדויקים ולבצע את חטאיו בנסיבות מדויקות.
חז"ל אף מגבילים את גילו של הבן לתקופה קצרה בת כמה חודשים.
יש המשווים בין הדילמה הפילוסופית והרעיונית של בן סורר ומורה ה"נידון על שם סופו", ובין דמויות היסטוריות שגרמו עוולות רבות, לדוגמה היטלר וסטלין ועוד.
אם הייתה אפשרות להורגם בעודם קטנים כאשר רק ניצני מעשיהם ניכרים – האם היה ראוי לעשות כן, או שמא באותה תקופה עדיין לא חטאו ולכן אין לגעת בהם.