כל מה שרצית לדעת על ירושלים המחולקת:
ירושלים המחולקת או ירושלים החצויה הוא שמם של מצב גיאו-פוליטי ושל תקופה בת 19 שנה בתולדות ירושלים במאה ה-20, תקופה שנתחמה בין מלחמת העצמאות ב-1948 למלחמת ששת הימים ב-1967.
בתום מלחמת העצמאות, בעקבות הסכמי שביתת הנשק נחצתה העיר ירושלים בין מדינת ישראל לבין ממלכת ירדן.
הקו העירוני היה קו גבול זמני לפי הסכם שביתת הנשק עם ירדן, קטע של הקו הירוק באורך שבעה קילומטרים.
קו זה חילק את העיר בין מזרח ירושלים שהייתה חלק מממלכת ירדן, לבין מערב ירושלים.
משני צדי הקו פרסו הצדדים ביצורים ומכשולים, ובניינים שונים בעיר לאורך הקו שימשו כעמדות צבאיות.
במהלך מלחמת העצמאות התנגדה מדינת ישראל נחרצות להצעת הרוזן פולקה ברנדוט, אשר מונה מטעם ארגון האומות המאוחדות, כי העיר תיכלל כולה בטריטוריה של המדינה הערבית (ולתושביה היהודים תינתן אוטונומיה).
בביקורו בעיר ביולי 1948, חודש לאחר הצעתו הראשונית, הציע ברנדוט לפרז את העיר.
ב-17 בספטמבר, במהלך ביקורו בעיר, רצחו אנשי הלח"י את ברנדוט.
הסכם "הקו העירוני" בין משה דיין, מפקד הכוח הישראלי בירושלים, ועבדאללה א-טל, מפקד הכוח הצבאי בירושלים מטעם ממלכת ירדן נחתם זמן קצר לאחר מכן, ב-30 בנובמבר 1948, וקבע את גבולה של העיר.
הסכם שביתת הנשק שנחתם עם ירדן ב-3 באפריל 1949 הנציח את גבול זה עד למלחמת ששת הימים.
ערב כינוס עצרת האומות המאוחדות לדיון בשאלת ירושלים החליטה ממשלת ישראל על הכרזה על ירושלים כבירת המדינה וב-5 בדצמבר 1949 הכריז דוד בן-גוריון על ירושלים כעל בירת מדינת ישראל.
כצפוי, ב-9 בדצמבר 1949 חזרה העצרת על החלטתה מכ"ט בנובמבר (29 בנובמבר 1947) על בנאום העיר.
בתגובה האיצה ממשלת ישראל את העברת משרדיה לעיר, וב-16 בדצמבר עבר משרד ראש הממשלה לירושלים והפך את העיר בפועל לבירת המדינה.
הכנסת עברה לעיר זמן קצר לאחר מכן, ב-26 בדצמבר, ועד מהרה התיישבה בבית פרומין שבמרכז העיר.
ב-17 באוגוסט 1949 הועלו עצמות בנימין זאב הרצל לקבורה בהר הרצל בירושלים.
האוניברסיטה העברית, שנאלצה לעזוב את הר הצופים המנותק, עברה למבנים אחדים בעיר המערבית ואחר כך לקמפוס חדש בגבעת רם.
על פי הסכמי שביתת הנשק מ-1949, שיירה דו-שבועית קישרה בין המובלעת המנותקת בהר הצופים לבין ירושלים המערבית.
במשך 19 שנות השלטון הירדני במזרח ירושלים נמנעה לחלוטין גישה של ישראלים לעיר העתיקה, להר הבית ולכותל המערבי, ואף הוגבלה גישת יהודים שאינם ישראלים למקום.
ישראלים נהגו לצפות מהר ציון שהיה סמוך לקו הגבול אל עבר העיר העתיקה והר הבית שהיו תחת שלטון ירדן.
התפתחות שני חלקי העיר בשנים אלה נבעה מאילוצים שנגרמו עקב חלוקתה, ומיוזמות ממשלת ישראל וממשלת ירדן לפיתוח העיר.
גבולות העיר המערבית ומיקום שכונותיה נבעו ממיקום גבולות המדינה והקו העירוני אשר חצה אותה.
הקו העירוני אף השפיע על העיר המזרחית, אשר איבדה את מרכז העסקים הראשי שלה, ולמעשה ניתק הקשר בין דרומה של העיר המזרחית לצפונה.
תוכניות יזומות של ממשלת ישראל הביאו להבאת עולים חדשים ועובדי ממשלה לעיר, ואלה השפיעו בצורה משמעותית על גידולה של העיר המערבית.
מאידך, תוכניות לתיעוש העיר המערבית והפיכתה לאתר תיירות לא זכו להצלחה גדולה.
כלכלת העיר הירדנית נפגעה בצורה קשה מחלוקת העיר, ועיקר כלכלת העיר המזרחית התבססה על התיירות.