כל מה שרצית לדעת על שיטת ברדפורד:
שיטת ברדפורד היא שיטה ספקטרוסקופית למדידת ריכוז חלבון.
השיטה מתבססת על השינוי בצפיפות האופטית של חומר הצבע קומאסי, כתוצאה מתגובתו עם חומצות אמיניות בסיסיות וחומצות בעלות שיירים ארומטיים שמרכיבות את החלבון.
לכן, היא יחסית ותלויה בהרכב החומצות האמיניות של החלבון הנמדד.
חומר הצבע קומאסי, שבטרם התגובה צבעו חום-אדום, תורם אלקטרון לקבוצות הניתנות ליינון בחלבון, דבר הגורם לשינוי במבנה המרחבי של החלבון וחשיפת האזורים ההידרופוביים שלו.
אזורים אלה במבנה השלישוני של החלבון נקשרים בצורה לא-קוולנטית לצדדים הלא-קוטביים של חומר הצבע בקשרי ואן דר ואלס, ובכך מקרבים בין הקבוצות האמיניות החיוביות למטען השלילי של חומר הצבע.
התגובה עם החלבון גורמת לשינוי צבעו של חומר הצבע לכחול, כך שככל שריכוז החלבון בתמיסה גבוה יותר, כך התמיסה תהיה בעלת צפיפות אופטית גבוהה יותר.
הצפיפות האופטית נמדדת בספקטרופוטומטר עבור אורך גל של 595 ננומטר.
יתרונה של שיטת ברדפורד הוא בכך שהיא מדייקת יותר בקביעת ריכוז חלבון בתערובת חלבונים, ופשוטה יותר למדידת דוגמאות רבות.
לעומת זאת, השיטה מצריכה הכנת עקום כיול, בניגוד, למשל, לשיטת כימות החלבון בעזרת בליעת קרני UV.
כמו כן, הטווח הלינארי שממנו ניתן להסיק את ריכוז החלבון בתמיסה הוא קצר יחסית, ולכן יש צורך בביצוע מספר מיהולים בדרך לטווח זה.