כל מה שרצית לדעת על גלבה:
סרוויוס סולפיקיוס גלבה (בלטינית: Servius Sulpicius Galba‏; 24 בדצמבר 3 לפנה"ס – 15 בינואר 69) הוא מקיסרי רומי בשנת 69, היא שנת ארבעת הקיסרים.
נולד למשפחה מיוחסת בטראצ'ינה (Terracina, כ-56 קילומטרים דרומית מזרחית לרומא).
‏ אומץ על ידי אימו החורגת שהייתה קרובת משפחה רחוקה של ליוויה אשת הקיסר אוגוסטוס, ולכן נהנה מחסותה ובעזרתה הצליח לעלות במסלול המשרות.
שימש במשרות רמות אזרחיות וצבאיות, ושירת את הקיסרים אוגוסטוס, טיבריוס, קליגולה, קלאודיוס ונירון קיסר.
לפי סוויטוניוס לאחר מות קליגולה היו מי שניסו לדחוף לקבל על עצמו את השלטון אך הוא לא פעל בעניין ועל כך נתחבב על קלאודיוס.
כאשר מרדו הצבאות בנירון, בשנת 68 לספירה, היה כבר בשנות השבעים לחייו.
עת נודע על התאבדותו של נירון, קיבל על עצמו את התואר "קיסר", ויצא לרומא מהיספניה, הפרובינקיה בה משל 8 שנים, על מנת לקבל את השלטון.
בצדק או שלא בצדק יצא לו שם של קמצן.
בזמן הקצר בו שלט הצליח להמריד כנגדו את המעמד הסנטורי, כאשר התיימר להגביל את תקופת המשרות שניתנו לסנטורים.
כן פגע ברבים בעת שסירב להוציא להורג דווקא את האכזריים שבעוזריו של נירון.
במיוחד קומם עליו את החיילים, כי סירב להעניק להם מענק שהובטח להם כאשר נתנו לו את תמיכתם.
גם המשמר הפרטוריאני סר מעליו, כי פיטר רבים מהם בחשד לכך שקשרו כנגדו.
במיוחד התמרמרו כנגדו הצבאות בגרמניה, בראשם עמד אז ויטליוס.
כאשר נודע לגלבה על ההתמרמרות כנגדו סבר כי יוכל לתקן המצב באמצעות אימוץ אדם פופולרי לבן, והכריז לפתע על אימוצו של צעיר בן אצילים בשם פיסו, אך נמנע מלהבטיח מענק כספי לחיילים לרגל האירוע.
את המצב ניצל אותו, ממכובדי רומי, אשר קשר קשר עם הצבאות להרוג את גלבה ולרשת את מקומו.
לאחר ששמע כי הוכרז כנגדו מרד, הסתגר במחנה בין חייליו, אך משסיפרו לו סיפור כוזב כי המרד דוכא, יצא לכיוון הפורום, ואז תפסו אותו הקושרים ורצחוהו.
גלבה מת בגיל 73, לאחר ששימש בתפקידו שבעה חודשים בלבד.
החלטת הסנאט להקים לו מצבה במקום בו נרצח בוטלה על ידי אספסיאנוס, "כי נודע לו שגאלבה שלח מהיספניה רוצחי-חרש שיתנקשו בחייו ביהודה".
‏

נלקח מויקיפדיה

הגדרות נוספות הקשורות לגלבה:
•קיסרי רומא