כל מה שרצית לדעת על אי מניעת פשע:
אי מניעת פשע היא עבירה פלילית מסוג "עוון", המופיעה בחוק העונשין בישראל.
בסעיף 262 לחוק העונשין נאמר: "מי שידע כי פלוני זומם לעשות מעשה פשע ולא נקט כל האמצעים הסבירים למנוע את עשייתו או את השלמתו, דינו – מאסר שנתיים".
סעיף זה הוא תרגום של סעיף ‎33 לפקודת החוק הפלילי, ‎1936, שבה נאמר:

Every person who, knowing that a person designs to commit a felony, fails to use all reasonable means to prevent the commission or completion thereof, is guilty of a misdemeanour and is liable to imprisonment for two years

המושג "פשע" המופיע בסעיף זה הוא במשמעות המצומצמת שניתנה למושג זה בחוקי מדינת ישראל – עבירה שנקבע לה עונש חמור מאשר מאסר לתקופה של שלוש שנים.
מרבית העבירות המופיעות בחוק העונשין הן כאלה הנובעות ממעשה של מבצען.
אי מניעת פשע היא עבירה הנובעת ממחדל של מבצעה.
האמצעי הסביר ביותר של "מי שידע כי פלוני זומם לעשות מעשה פשע" הוא פנייה למשטרה ומסירת הודעה על הידע שברשותו.
הבהיר זאת שופט בית המשפט העליון, מישאל חשין:

תפקידה של המשטרה הוא לשמור על שלום הציבור ועל ביטחונו, ובכלל זה למנוע ביצוען של עבירות.
ואולם המשטרה אינה יודעת הכל-על-הכל – אין היא מצויה בכל עת בכל אתר ואתר – ובדרך הטבע אין בכוחה למנוע ביצועם של מעשי פשע שאין היא יודעת עליהם מראש.
במקום זה מתבקש היחיד לעזור לכוחות הביטחון למנוע ביצועם של פשעים, אם אך יודע הוא על פלוני הרוקם מזימה לעשיית מעשה פשע.
הנדרש מן היחיד אינו רב, שעל הרוב די במסירת מידע למשטרה ולו בשיחת-טלפון.
אכן, בטירחה מעטה (לכאורה) יכול היחיד למנוע פגיעה – לעתים פגיעה חמורה ביותר – ביחיד ובחברה, פגיעה ששיעורה עולה עשרות מונים על הטירחה שהוא מתבקש לטרוח בה.
יש הרואים את חובתו זו של היחיד – וחובות בדומה לה – כנגזרת מן האמנה החברתית של חיים-יחדיו בחברה, אולם אין צורך שנאריך בכך.
(ע"פ ‎3417/99 מרגלית הר-שפי נ' מדינת ישראל)

נלקח מויקיפדיה

הגדרות נוספות הקשורות לאי מניעת פשע:
•דיני עונשין