כל מה שרצית לדעת על פוידרטוס:
פוֹאֶדֶרָטוּס (לטינית: Foederatus) הוא מונח מתקופת הרפובליקה הרומית המתאר שבט עמו יש הסכם (פאוֹדוּס, feodus), שאינו קולוניה רומית ואינו בעל אזרחות (קיביטס, civitas) רומית, אך נדרש לספק חיילים בעת הצורך.
הרומים הבחינו בין ה"לטינים", שנחשבו בני ברית בדמם, וכל האחרים – שנחשבו פואדרטוס או "סוקיאי" (socii).
המילה עומדת בשורש מונחים מאוחרים יותר כמו פדרליזם.
בתקופת הרפובליקה הרומית, התחוללה מלחמת אזרחים בין הרומאים והקהיליות האיטלקיות שהיו מאוכזבות ממעמדן הנחות.
"לקס יוליה" משנת 90 לפנה"ס בא לתקן זאת בהציעו אזרחות לכל הפואדרטי שיקבלו את תנאי החוק.
היו באיטליה (לדוגמה, הראקליאה ונפולי) שלא היו מוכנים להתמזג ברפובליקה הרומית.
פואדרטי אחרים נמצאו מחוץ לאיטליה כמו גדס (כיום קדיס שבספרד) או מסליה (כיום מרסיי שבצרפת).
מאוחר יותר השתנתה משמעות הביטוי והתייחסה למנהג של סיבסודם של שבטים ברברים כמו הפרנקים, הונדלים, האלנים והויזיגותים בתמורה לאספקת חיילים לצבא הרומי.
אלאריק, מבוזזיה הראשונים של רומא בראשית המאה החמישית לספירה, היה בראשית הקריירה שלו מנהיג חבורת פואדרטי גותית.
הסכמי הפאודוס כללו בתחילה מתן תמורה בדמות כסף או מזון, אך עם הידלדלות הכנסותיה של האימפריה במאה הרביעית והחמישית הוענקה לפאודרטי נחלת אדמה, דבר שהפך את ההסכם למעשה להיתר להתיישב על קרקע רומית.
בעלי האדמות הגדולים בשטחיה המרוחקים של האימפריה גילו כי היתר זה להתיישב על אדמותיהם מצד רומא פוגע בהם.
בהדרגה, תפסו הנאמנויות המקומיות את מקומן של הנאמנויות לשלטון המרוחק והנחלש של האימפריה, וזו האחרונה החלה מתפוררת ליחידות הולכות וקטנות.
בשנת 376 ביקשו הוויזיגותים שנפגעו מפלישות ההונים מהקיסר ולנס לאפשר להם להתיישב על גדתו המזרחית של נהר הדנובה.
הוויזיגותים התקבלו לאימפריה כפאודרטי.
ולנס התיר לוויזיגותים לחצות את הדנובה, ושנתיים אחרי כן, בתגובה ליחס הקשה מצד הרומים, התמרדו הוויזיגותים והביסו את הרומים בקרב אדריאנופול.
אובדן כוח האדם כפה על הרומים להסתמך עוד יותר על כוחות פאודרטי.
בתחילת המאה החמישית הורכב הצבא הרומי כמעט כולו מיחידות פאודרטי.
חיילים אלו היו אלו שהצליחו בשנת 451 להדוף את כוחות אטילה ההוני.
בסופו של דבר היו הפאודרטי גם אלו שהנחיתו את מכת המוות על האימפריה הרומית הגוועת, כאשר מפקד הצבא הגרמאני, אודואקר, הדיח את הקיסר הרומי האחרון, רומולוס אוגוסטולוס.