כל מה שרצית לדעת על היפוקלצמיה:
היפוקלצמיה (מלעז: Hypocalcemia; בעברית: תת-סידן בדם או תת-סידניות) זהו ערך נמוך מהגבול התחתון התקין של יון הסידן Ca+2 בדם.
פגיעה זו במשק הסידן מתגלה בבדיקת דם.
סידן נישא במחזור הדם בשלוש דרכים: 50% כיון חופשי, 40% קשור לחלבון אלבומין ואילו 10% דרך קשירה לקומפלקסים שונים.
ההיפוקלצמיה מוגדרת על פי כמות היון החופשי, שנמצאת ביחסי שיווי משקל עם הסידן הקשור.
ערך השיווי משקל נקבע על ידי רמת החומציות של הדם.
ככל שהדם בסיסי יותר הסידן נוטה להקשר לאלבומין ולקומפלקסים האחרים וכך יורדת רמתו החופשית.
בססת נשימתית או מטבולית גורמת לתופעת ה-Tetany מעיין שיתוק זמני כתוצאה ממחסור בסידן חופשי.
הטיפול המידי הוא על ידי הכנסת פחמן דו-חמצני לגוף (למשל על ידי נשימה לתוך שקית).
באופן טבעי, מווסתת כמות הסידן החופשי על ידי הורמון הפאראתירואיד מחד,ויטמין D וקלציטונין מאידך.
הגבול התחתון התקין הינו 8.
5 מ"ג לד"ל.
הגבול העליון התקין הינו 10.
8 מ"ג לד"ל.
מצבים בהם יש תת-סידן בדם, יכולים לנבוע כתוצאה מכישלון בתפקיד המרכזי שיש להורמון PTH בויסות רמות הסידן בדם- כך למשל, יכול להיות מצב בו קיים חוסר מלד או נרכש של בלוטת הפראתיירואיד, אשר יביא למחסור ב- PTH.
כמו כן, ייתכן כי ההפרשה של PTH אינה יעילה, היות שרקמות המטרה אינן מגיבות להורמון זה, כתוצאה מסיבות שונות.
ייתכנו מצבים נוספים, בהם הפרשת ההורמון PTH אינה מספקת- אלו מצבים בהם יש איבוד מסיבי של סידן מהנוזל החוץ תאי, מעבר ליכולת התיקון של מערכת ויסות הסידן.