כל מה שרצית לדעת על חוה שפירא:
חוה שפירא (1878, סלאוויטא, אוקראינה – 28 בפברואר 1943, טרזיינשטט) הייתה סופרת, מבקרת, פובליציסטית, מחלוצות סיפורת הנשים העברית, פעלה בקרב חוגי הסופרים העבריים במזרח אירופה, עד למותה בגטו טרזיינשטט.
שפירא נולדה בשנת 1878 בסלאוויטא שבאוקראינה למשפחה חסידית דתית משכילה.
אביה, יעקב שמאי שפירא, היה נכדו של הרב פנחס מקוריץ ובנו של בעל בית הדפוס "האחים מסלוויטא", ואמהּ, מנוחה לבית שיינברג, הייתה משכילה חילונית.
השכלתהּ הושפעה באופן נרחב מהוריה, ובילדותהּ התחנכה שפירא חינוך תורני עם אחיה, לצד למידת קריאה וכתיבה וטקסטים עבריים חילוניים ממורה פרטי ובעידוד אמהּ.
בשנת 1895 נישאה ללימל רוזנבוים.
כעבור שנתיים נולד בנהּ פנחס, ובשנת 1900 עברה המשפחה לוורשה.
בתקופת מגוריה בעיר התערתה שפירא בקרב חוגי הסופרים העבריים, ובהם דוד פרישמן, י"ל פרץ, שלום עליכם, מנדלי מוכר ספרים, שלום אש ואחרים.
מידיו של פרץ קיבלה שפירא תמיכה מקצועית נרחבת, והייתה בת בית בביתו ובחוג הספרותי שהתכנס בו.
במקביל, החלו נישואיה להתערער לאור התהדקות יחסיה עם הסופר ראובן בריינין.
בשנת 1903 נפרדה מבעלהּ, אך בריינין סירב לעזוב את משפחתו וחלופת המכתבים עמו נפסקה במהלך מלחמת העולם הראשונה.
ארבע שנים נותרה שפירא נשואה ופגישותיה עם בנה התקיימו תחת מגבלות, עד לגירושיה בשנת 1907 ויציאתה לווינה.
מווינה הסדירה שפירא את קבלתהּ ללימודים אקדמיים באוניברסיטת ברן שבשווייץ, שבהּ הוסמכה כדוקטור לפילוסופיה בשנת 1910.
לאחר תקופה קצרה בעיירת הולדתהּ עברה לחיות בברלין, בה שהתה בתקופת מלחמת העולם הראשונה, ובסופה התגוררה תקופה קצרה באודסה והשתקעה בצ'כוסלובקיה.
כתביה של שפירא התפרסמו לעתים תכופות בכתבי העת העבריים "השילוח", "התורן", "התקופה", "העולם" ו"הדואר", וכן בעיתונות היידית "איזרייעליטישעס", "זעלבסוועהר" ו"פאמיליענבלאט".
באלו, כמו גם בספריה, נקטה קו פמיניסטי ותבעה את שיתוף הנשים בתחיית הלשון העברית והתרבות הספרותית.
מסריה הרדיקליים בנושאי חברה ופמיניזם הוצפנו בכתביה באמצעות משלים וסיפורת לילדים.
ממקום מושבה בפראג נלקחה שפירא לגטו טרזיינשטט, שבו נספתה בשנת 1943.
יומנהּ האישי, המתעד את חייה בין השנים 1900–1941, מצוי בבית הסופר בתל אביב.