כל מה שרצית לדעת על
צ'ארלס ג'יימס פוקס :
צ'ארלס ג'יימס פוקס (אנגלית: Charles James Fox; 24 בינואר 1749 – 13 בספטמבר 1806) היה פוליטיקאי בריטי בולט בחלק השני של המאה ה-18 ובראשית המאה ה-19.
לאורך קריירה ארוכה כחבר הפרלמנט הבריטי נודע כנואם מזהיר, והיה המנהיג המרכזי במחנה הוויגי, האגף הליברלי של הפוליטיקה הבריטית בתקופתו.
פוקס נולד ב-1749 בלונדון, בנו של הנרי פוקס, פוליטיקאי בכיר שצבר הון רב.
למד בבית הספר התיכון באיטון, ולאחר מכן החל את לימודיו באוניברסיטת אוקספורד אך לא השלימם.
את הקריירה הפרלמנטרית שלו החל ב-1768, בהיותו בן 19 בלבד, ובמהירה התבלט בכישורי הנאום שלו.
למשך תקופות קצרות כיהן פוקס כשר חוץ: תחילה בממשלותיהם של המרקיז מרוקינגהאם (1782) ושל לורד נורת' (1783) ובסוף דרכו ב"ממשלת כל הכשרונות" של ויליאם גרנוויל ב-1806.
פוקס היה הראשון שנשא בתואר הרשמי מזכיר המדינה לענייני חוץ.
עם זאת, לאורך רוב הקריירה שלו לא זכה פוקס לתפקיד שר, בעיקר כיוון שהמלך ג'ורג' השלישי תיעב אותו אישית והתנגד לשילובו בממשלה.
פוקס זכור בעיקר מפעילותו כראש האופוזיציה וכיריבו הבלתי-נלאה של ראש הממשלה ויליאם פיט הבן, שניחן אף הוא בכישורים רטוריים מעולים.
עמדותיו של פוקס, שהיו בתחילה ליברליות מתונות, הלכו ונעשו רדיקליות, במושגי התקופה, בהשפעת אדמונד ברק, המהפכה האמריקאית ובהמשך המהפכה הצרפתית.
במהלך מלחמת העצמאות של ארצות הברית תמך פוקס בגלוי בבני המושבות, על-אף שנלחמו נגד ארצו שלו.
הוא קרא לביטול סחר העבדים, תמך בחירויות הפרט ובפרט חופש הביטוי וחופש הדת וברפורמות פוליטיות שיחזקו את בית הנבחרים ויפחיתו מכוחם של הכתר והאריסטוקרטיה.
פוקס קידם בברכה את המהפכה הצרפתית.
בתקופת המלחמות הנפוליאוניות קרא פוקס לכינון שלום עם צרפת, וביקר את צעדי הדיכוי הפנימי שנקט פיט בימי המלחמה.
ב-1788, כאשר התערערה בריאותו הנפשית של המלך ג'ורג' השלישי, עמד פוקס מאחורי יוזמה למנות לעוצר את הנסיך מוויילס, לימים ג'ורג' הרביעי, בציפייה שהנסיך ימנהו לראש ממשלה.
היוזמה עוררה מאבק פוליטי חריף שכונה "משבר העוצרות", ולבסוף שב המלך לאיתנו לפני שיצא המהלך לפועל.
בחייו הפרטיים, שהיו פומביים למדי, נודע פוקס באורח חייו הראוותני, הבזבזני וקל הדעת, גם במונחי השכבות הגבוהות של זמנו.