כל מה שרצית לדעת על אבו בכר:
אַבּוּ בַּכְּר עַבְּד אללַּהּ בְּן אַבִּי קֻחַאפַה עֻתְ'מַאן בְּן כַּעְב א-תִּימִיּ אלְ-קֻרַשִׁיּ (בערבית: أبو بكر عبد الله بن أبي قحافة عثمان بن كعب التيمي القرشي; בערך 573–634), היה הח'ליפה הראשון אחרי מות מוחמד, כיהן שנתיים (632–634) עד מותו.
אביה של עאישה, אחת מנשי מוחמד ובן דודו של טלחה אבן עבדאללה, מחברי מועצת השורא.
אבו בכר היה מראשוני המוסלמים, עוד בימי מכה.
הוא היה סוחר מצליח ונודע בבקיאותו בחוקים ובמסורת של בני עמו בראשית האסלאם המתהווה.
הוא נלווה אל מוחמד כאשר היגר ממכה לאל-מדינה, ובשנים אלו, לטענת הסונים, היה לחסידו הנאמן ביותר, יועצו הקרוב, והשני להתאסלם אחרי ח'דיג'ה.
מכונה גם "אַ-סִּדִּיק" (الصديق – הכן, המהימן).
לעומתם, השיעים רואים בו כסתגלן פוליטי.
אבן אסחאק כותב עליו שהיה אדם שאנשים חיפשו את קרבתו, בעל מידות טובות ואדם אהוד.
נודע כאחד שיודע את תולדות שבט קורייש יותר מכל אדם.
אנשים רבים היו דנים איתו ומתייעצים עמו, משום שהיה בעל ידע רב וניסיון בענייני מסחר.
הוא הזמין את מי שנתן בו אמון להתעטף בכנפי האסלאם.
אבו בכר, שקירב את צעירי מכה לאסלאם, ובתוכם גם מהמשפחות המשפיעות, נודע כפותר חלומות.
הוא ירש את מוחמד כמנהיג פוליטי ודתי, והיה לח'ליפה הראשון מבין ארבעת הח'ליפים ישרי הדרך.
תקופת שלטונו ארכה כשנתיים בלבד, ובה ביסס את שלטון האסלאם בחצי האי ערב.
בהיבט המדיני, שמר על המשך קיומה המדיני של המדינה הקטנה שיצר מוחמד ופתח את מסעות הכיבוש האסלאמיים בשליחת צבאות לסוריה ולעיראק.
מן הבחינה הדתית, השיב במלחמות הרדה את עשרות השבטים המורדים של חצי האי ערב, שחזרו בהם מן האסלאם ולא חשו מחויבים לביעה (שבועת האמונים לנביא ולאסלאם), אל חיק האסלאם.
מעבר להישגיו המדיניים וחיזוק מעמד האסלאם בשעתו הקשה ביותר, הוא נחשב, על ידי הסונים, למנהיג רוחני צנוע ונערץ.
אבו בכר נפטר ב-634 באל-מדינה, כנראה מזקנה, בניגוד לשאר הראשידון שנרצחו.
זמן קצר לפני מותו הוא קרא לקהילה המוסלמית לקבל את עומר בן אל-ח'טאב כיורשו לח'ליפות.
מרבית הקהילה אימצה את עומר, אולם תומכי עלי בן אבו טאלב, שלימים יתגבשו לשיעה, סברו כי עלי היה צריך לרשת את אבו בכר, לאחר שבראייתם, אבו בכר גזל מעלי את ירושת הנביא מוחמד.
אבו בכר נקבר במסגד הנביא באל-מדינה, יחד עם הנביא מוחמד.
מאוחר יותר נקבר שם גם עומר בן אל-ח'טאב.