כל מה שרצית לדעת על סרוואל:
סרוואל (שם מדעי: Leptailurus serval) הוא מין חתול אפריקני בגודל בינוני.
אורכו כ-80 סנטימטרים, ואורך זנבו 40 סנטימטרים נוספים.
תוחלת חייו של הסרוואל בין 12 ל-20 שנים.
זהו בעל חיים רזה ואתלטי.
זנבו ארוך, ורגליו החזקות והארוכות מסייעות לו לזנק למרחקים ארוכים בניסיון ללכוד טרף.
האוזניים גדולות, אליפטיות בצורתן.
צבע הפרווה נע בין חום לצהוב והיא מנוקדת בכתמים שחורים שדפוסם משתנה בין פרט אחד למשנהו.
ידוע שפרטים מסוימים לוקים בשחמת (מלניזם), ופרוותם שחורה לחלוטין, בדומה לפנתר שחור.
בית הגידול האופייני לסרוואלים הוא הסוואנה האפריקנית, אם כי פרטים הלוקים במלניזם נוטים להימצא באזורים הרריים.
הסרוואל זקוק למקור מים בטריטוריה שלו, ולכן אין הוא נפוץ באזורים מדבריים-למחצה או באזורי ערבה יבשה מאוד.
הוא מסוגל לטפס על עצים ואף לשחות, אך הוא ממעט לעשות זאת.
הסרוואל איננו נתון בסכנת הכחדה, אך קיימת מגמת ירידה באוכלוסייתו בשל אובדן בתי גידול וציידים ההורגים אותו עבור פרוותו היפה.
במרבית המדינות שבהן הוא נפוץ, הסרוואל הוא מין מוגן וחל איסור לצוד אותו.
הסרוואל מתמחה בעיקר בציד מכרסמים קטנים, אולם הוא איננו בוחל גם בארנבות, שפניים, חרקים, זוחלים, עופות, דגים וצפרדעים.
הסרוואל נצפה צד גם בעלי חיים גדולים יותר, דוגמת אנטילופות, אך כ-90% מטרפו שוקל פחות מ-200 גרם.
היות שהסרוואל איננו גדול במיוחד, חתוליים אחרים דוגמת אריות או נמרים עלולים לגזול ממנו את טרפו, ולכן הוא אוכל אותו במהירות רבה.
כחלק מההסתגלות שלו לחיים בסוואנה, לסרוואל רגליים ארוכות (הארוכות ביותר מבין כל החתוליים, יחסית לממדי הגוף), צוואר ארוך ואוזניים גדולות ורגישות, שגם הן הגדולות ביותר יחסית לגופו מבין כל החתוליים.
הרגליים והצוואר הארוכים מאפשרים לסרוואל לצפות מעבר לעשב הגבוה, ואוזניו המפותחות מאפשרות לו להבחין בטרף פוטנציאלי.
הסרוואל מסתער בדרך-כלל על טרפו ממרחק קצר, תוך כדי זינוק למרחק ולגובה רב של עד 3 מטרים, שמאפשר לו גם לתפוס ציפורים במעופן.
הסרוואל הוא צייד מוכשר במיוחד.
כ-50% מניסיונות הציד שלו מסתיימים בהצלחה, שיעור גבוה מאוד יחסית למרבית החתוליים.
היריון הנקבה אורך בין 66 ל-77 ימים.
בדרך כלל, בכל המלטה נולדים שני גורים, אולם מספר זה משתנה: בהמלטות מסוימות נולד גור יחיד, ובחלק המספר יכול לעלות עד חמישה גורים.
בגיל צעיר הגורים שוהים במקום מוגן, דוגמת מאורות שנבוב נטושות או שיחים, ולאחר זמן מה הם מתחילים להצטרף לאמם למסעות הציד ולומדים ממנה כיצד לצוד כהלכה.
הסיכון הגדול ביותר לסרוואל הוא האדם שמשתלט על שטחי המחיה שלו, אולם לפעמים הוא גם ניצוד על ידי נמרים.
בעבר, ניצוד הסרוואל בכמויות גדולות עבור פרוותו.
כיום, ציד זה פחת אולם הוא עדיין מתקיים במדינות מסוימות, לרוב בצורה לא חוקית.
הסרוואל עודנו נפוץ במזרח אפריקה ובמערבה, אולם בשל הציד הנרחב שנעשה בו הוא נכחד מרובה של דרום אפריקה ונעשה נדיר מאוד צפונית לסהרה.
בשביה, יכול הסרוואל להעמיד צאצאים עם חתול הבית.