כל מה שרצית לדעת על המודל הפלנטרי:
המודל הפלנטרי הנו מודל שהציג ארנסט רתרפורד בשנת 1911 לתיאור האטום לאחר ניסוי רתרפורד שהפריך את מודל עוגת הצימוקים.
במודל זה הוצג לראשונה הרעיון של גרעין האטום.
המודל הפלנטרי מדמה את האטום למערכת השמש שלנו, על-פי המודל ההליוצנטרי המקובל כיום.
רוב חללו של האטום הוא ריק.
במרכז האטום נמצא גרעין האטום, בו כלואים הפרוטונים והנייטרונים, ובו נמצאת רוב המסה של האטום.
סביב גרעין מסיבי זה מסתובבים האלקטרונים במסלולים דומים למסלולי כוכבי הלכת במערכת השמש.
שלא כמו במערכת פלנטרית הכח העיקרי המחזיק את האלקטרונים אינו כח הכבידה אלא הכח החשמלי (בין החלקיקים באטום יש כוחות של כבידה, אלא שהשפעתם זניחה בסדרי גודל רבים ביחס להשפעת הכוחות האחרים).
מבנה זה מסביר באופן מלא את תוצאות ניסוי הפיזור של רתרפורד, אך במודל זה קיימת בעיה עיקרית והיא שהמודל לא מאפשר יציבות של האטום, וזאת מכיוון שכאשר מטען חשמלי מאיץ הוא פולט קרינה אלקטרומגנטית, ומאבד אנרגיה.
כיוון שגם בתנועה סיבובית במהירות קבועה יש תאוצה (תאוצה רדיאלית), האלקטרונים כל הזמן יאבדו אנרגיה ויתנגשו בגרעין תוך פרק זמן קצר מאוד.
עם פיתוח תורת הקוונטים הוצגו לצורך מניעת ה"קטסטרופה" הזו רמות אנרגיה המתירות לאלקטרונים אך ורק רמות אנרגיות בדידות, וגויס עקרון האיסור של פאולי לצורך מניעת האלקטרונים מליפול כולם לרמה התחתונה.

נלקח מויקיפדיה

הגדרות נוספות הקשורות להמודל הפלנטרי:
•פיזיקה אטומית
•תאוריות מדעיות ארכאיות