כל מה שרצית לדעת על עינויים:
עינויים הם כל פעולה שבה כאב עז, לרוב גופני, אך לעתים נפשי, נגרם באופן מכוון לאדם.
המניעים לעינויים מגוונים מאד, החל בנקמה, דרך איום וענישה, וכלה בסאדיזם לשמו, אם של המענה בלבד, או לשעשוע קהל גדול.
לאורך רוב ההיסטוריה עינויים היו נפוצים מאד בעולם כולו, וכל אדם כמעט חזה בעינויים פומביים.
הרקע לעינויים השתנה – מהקרבות קורבן אדם טקסיות שכללו עינויים ממושכים, המרת דת בכח, ענישת פושעים, לעתים בשל עברות של מה בכך דוגמת רכילות, וכלה במחזות הרתעה פוליטיים – יהא הרקע אשר יהא, כמעט תמיד מתוארת תגובת הקהל למחזה הנורא כתגובה של עונג ושחוק.
במאה ה-17 פרץ זרם שהולך ומתגבר, בתהליך שעדיין נמצא בעיצומו, של סלידה מעינויים והוקעתם כמוקצים.
הסיבות לשינוי שנויות במחלוקת, אך הנתונים המעידים על קיומו אינם בספק: אכן, כיום ברוב העולם, תגיב קבוצה אקראית של אנשים בגועל ובזעם על מחזה של עינוי אדם פומבי, ממין שהיה לחם חוקם של אנשי ימי הביניים.
כיום, עינויים נחשבים באופן כמעט אוניברסלי כהפרה בוטה וקיצונית של זכויות אדם, כפי שנוסחה בהכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם.
כל המדינות בעולם חתומות על אמנת ז'נבה השלישית ואמנת ז'נבה הרביעית, בה הן מתחייבות לא לענות אזרחי אויב ושבויי מלחמה בעימותים צבאיים.
הצדדים החתומים על אמנת האומות המאוחדות נגד עינויים מתחייבים לא לגרום במכוון כאב עז או סבל לאיש לצורך השגת אינפורמציה או הודאה, או ענישה.
למרות אמנות אלה, לפי הערכות ארגונים כמו אמנסטי אינטרנשיונל, בערך שני שלישים ממדינות העולם לא מצייתות באופן עקבי לרוח ההסכמות, אך היקף ההפרות זעיר לעומת מאות עברו.