כל מה שרצית לדעת על אליענה אמדו לוי-ולנסי:
אליענה אמדו לוי-ולנסי (Éliane Amado Levy-Valensi; 11 במאי 1919 – 10 במאי 2006), פסיכואנליטיקאית ופילוסופית צרפתית-ישראלית יהודיה.
אליענה לוי-ולנסי נולדה ב-11 במאי 1919 במרסיי.
בשנת 1930 עברה עם הוריה ל-Saint-Mandé שבקרבת פריז.
למדה פילוסופיה.
התיידדה עם פרנסין בלוך, איתה קיימה קשר במשך כל חייה (ההתכתבות ביניהן נשמרת בארכיון של "כל ישראל חברים").
בשנת 1948 הצטרפה למרכז הלאומי למחקר מדעי (CNRS), שם למדה לתואר דוקטור.
לימדה פילוסופיה באוניברסיטת סורבון.
בשנת 1968 עלתה לישראל, ומונתה לפרופסור לפילוסופיה באוניברסיטת בר-אילן.
הייתה לאשה הראשונה שמונתה לפרופסור באוניברסיטה זו.
עמדה בראש הקתדרה למחשבה פילוסופית בישראל ובעמים.
זכתה בפרס האקדמיה למדע, מוסר ופוליטיקה בפריז, ובפרס איגוד העיתונאים והסופרים של צרפת.
בשנת 1988 הוענק לה אות שנת הארבעים מטעם "מועצת ארגוני נשים בישראל".
בשנת 1942 נישאה למקס אמדו, ממנו התגרשה בשנת 1953.
ב-1960 נישאה לפסיכיאטר קלוד וייל, ממנו התגרשה בשנת 1969.
נפטרה בירושלים ב-10 במאי 2006.
במחקריה עסקה רבות ביחס שבין יהדות ופסיכולוגיה.
פרופ' שלום רוזנברג מספר על כך:
זוכר אני אחת מהרצאותיה שנשאה לפני יותר משלושים שנה, בכנס בו השתתפנו.
היא דנה אז בפנים נוספות של היצר הרע, המוות, הוא ה'טַנַטוֹס' שפרויד הוסיף ל'אֶרוֹס' בעקבות מלחמת העולם הראשונה.
יצר זה, המתבטא בחיפוש הרפתקני של המוות ומשחק אתו, נוכח באלילות, בנצרות ובעולם המודרני.
אך אמדו-לוי טענה שיצר זה מושפע באופן מכריע מהתרבות, ומכאן ההתנגשות החזיתית שבינו לבין המצווה היהודית הבסיסית: 'ובחרת בחיים'.
– שלום רוזנברג, בכל לבבכם, באתר "הגות יהודית"