כל מה שרצית לדעת על אגדת תקיעת הסכין בגב:
אגדת תקיעת הסכין בגב (בגרמנית: Der Dolchstsslegende) היא תאוריית קשר שרווחה ברפובליקת ויימאר ובגרמניה הנאצית, ולפיה התבוסה הגרמנית במלחמת העולם הראשונה והסירוב להשלים עם תבוסה זו הביא להמצאת מיתוס זה שאומר שהתבוסה נגרמה כתוצאה מבגידתם ו"תקיעת סכין בגב האומה" של היהודים והמרקסיסטים הגרמנים.
מקור האגדה הוא במפקדי הצבא הגרמני בזמן המלחמה, פאול פון הינדנבורג ואריך לודנדורף.
לצבא הגרמני היה קושי להודות בתבוסה ולכן חיפשו להטיל את האשמה על גורמים אזרחיים וכך בעת מתן עדות בפני ועדת חקירה של הרייכסטאג, הם אמרו כי כניעת גרמניה הייתה כתוצאה מ"תקיעת סכין בגב" אשר בוצעה בידי גורמי שמאל (ובמשתמע אף יהודים) ושהצבא הגרמני מעולם לא הובס בקרב.
הייתה זאת דרך להסביר את התבוסה במלחמה, אולם במציאות היה זה הצבא הגרמני אשר המליץ על כניעה והעדיף שהחרפה תיפול על ראש הסוציאל-דמוקרטים שבלית ברירה הקימו ממשלה חדשה בשנת 1918.
שני עובדות שעזרו לצבא ליצור את המיתוס הם:
גרמניה מעולם לא נכבשה על ידי גורמים זרים ויותר מכך בתחילת המשא ומתן עם מדינות ההסכמה נמתחו קווי החזית מחוץ לגבולות גרמניה.
מדינות ההסכמה דרשו לנהל את המשא ומתן רק עם גורמים ממשלתיים ולא עם הצבא מה שפתח בפני הצבא והגנראלים אפשרות לברוח מאחריותם להסכמים.
הממשל החדש תרם גם הוא לטיפוח המיתוס כאשר פרידריך אברט קיבל מצעד של תשעה גדודי משמר בשער בראנדנבורג בברלין אמר "בשמחה מקבלים אנו את פניכם בשובכם למולדת; שום אויב לא ניצח אותכם!" (10 בדצמבר 1918).
רוב העם הגרמני קיבל את האגדה כעובדה, והאשמת היהודים והמרקסיסטים בתבוסה הפכה לנוהג רווח בנוסף אגדה זו היוותה בסיס נוח ושירתה היבטים פסיכולוגיים בחברה הגרמנית שכן כוחות רבי עוצמה בגרמניה מתקופת גרמניה הווילהלמינית נשארו כמו הרצון להתפשטות טריטוריאלית וגם השאיפות הצבאיות והמילטריסטיות שלה.
באגדה נעשה שימוש נרחב על ידי מפלגות הימין הקיצוני הפולקי , ולאחר עליית המפלגה הנאצית לשלטון בשנת 1933 זכתה האגדה לאישור ממשלתי רשמי והפכה לחלק מההיסטוריה המקובלת שנלמדה בבתי הספר הגרמניים.