כל מה שרצית לדעת על רכישה עצמית:
רכישה עצמית (stock repurchase או share buyback) הינה מצב שבו חברה רוכשת מכספה מניות שהיא עצמה הנפיקה בעבר.
בישראל, פעולה זו הייתה אסורה עד כניסתו לתוקף של חוק החברות, אך גם לפני כניסת החוק לתוקף היו חברות עוקפות את האיסור ומבצעות את הרכישות באמצעות חברות-בנות.
כיום, החוק רואה את הרכישה העצמית כסוג של חלוקה, שפירושה העברת נכסים מהחברה לבעל מניה בה מכוח היותו בעל מניה, בדומה לדיבידנד.
חברה יכולה לבצע רכישה עצמית בתנאי שהיא עומדת ב"מבחן הרווח", כלומר, יש לה רווחים לחלוקה במאזן שלה, באמצעותם היא מסוגלת לבצע את הרכישה העצמית וב"מבחן יכולת הפרעון", כלומר, שלא קיים חשש כי בעקבות החלוקה החברה לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה.
אם חברה אינה עומדת במבחן הרווח (אין לה עודפים מספיקים) אך סבורה כי היא עומדת במבחן יכולת הפרעון, היא יכולה לפנות לבית המשפט כדי שיאשר את החלוקה, לאחר שנוכח כי אכן אין סכנה שלא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה.
מבחינה חשבונאית, המניות הנרכשות על ידי החברה מופחתות מהונה העצמי.
המניות הנרכשות הופכות למניות רדומות, אשר אינן מזכות בזכויות הצבעה באסיפה הכללית, בזכות לקבלת דיבידנד או בכל זכות אחרת.
כאשר רכישת המניות של החברה מתבצעת באמצעות חברה בת או חברה קשורה שלה, אזי רכישה זו מרדימה רק את זכות ההצבעה בגין המניות ולא את הזכות לקבלת דיבידנד בגינן.
זו אינה רכישה עצמית במובנה המלא, אך עשויה להיות לה תוצאה דומה מבחינה כלכלית.
גם רכישה עצמית של ניירות ערך המירים למניות, כמו אופציות ושטרי הון, נחשבת ל"חלוקה" וחלים עליה אותם כללים ומגבלות כמו על רכישה עצמית של מניות.
עם זאת, רכישה עצמית של אג"ח להמרה, שהוא סוג של נייר ערך המיר, תיחשב לרכישה עצמית שעליה חלות מגבלות חוק החברות, רק בגובה הסכום בו האג"ח מופיע במאזן כהון עצמי (ככלל, הסכום שהחברה חייבת בגין אג"ח להמרה, בדומה לכל אג"ח, יופיע תחת חלק ההתחייבויות במאזן, אך לעתים ניתן להציג חלק ממנו תחת ההון העצמי).