כל מה שרצית לדעת על שפת הסימנים הישראלית:
שפת הסימנים הישראלית או בראשי תיבות שס"י היא שפת הסימנים העיקרית המשמשת את קהילת החירשים בישראל.
היא התפתחה משפת הסימנים הגרמנית בעקבות הקמת בית ספר לחירשים בירושלים ב-1932 בידי מורים יהודים שהתמחו בבית הספר היהודי-גרמני לחירשים מייסודו של מרכוס רייך.
בישראל יש כשבע מאות אלף לקויי שמיעה – כבדי שמיעה וחירשים, מתוכם כעשרים אלף איש משתמשים בשפת הסימנים הישראלית במידה זו או אחרת, והיא משמשת שפת אם לחלק ניכר מהם, בפרט הצעירים שבהם שהתחנכו במערכת החינוך הישראלית.
שפת הסימנים הישראלית מוכרת בישראל כשפה המשמשת במערכת החינוך לחירשים, וכשפת התקשורת בין חירשים לשומעים.
בצד שפת הסימנים הישראלית משמשות בישראל גם שפות סימנים אחרות בעיקר בקהילות של חירשים מקרב ערביי ישראל או בקרב עולים חדשים.
המפורסמת שבהן היא שפת הסימנים של שבט א-סייד שהיא מוקד למחקר בלשני.
שאילה של מילים ומבנים תחביריים משפות סימנים אחרות המדוברות בישראל, היא אחת הסיבות להתרחקות שפת הסימנים הישראלית משפת הסימנים הגרמנית.
בישראל קיימת גם שפה מסומנת (manually coded language) שמשמשת להוראת עברית לחירשים או כאמצעי תקשורת בין שומעים לחירשים.
על אף הדמיון החיצוני בין השפה המסומנת לשפת הסימנים הישראלית, אין קשר ישיר ביניהן.
השפה המסומנת היא שפה מלאכותית, שמקודדת מילים ומבנים תחביריים בעברית לסימנים חזותיים.
שפת הסימנים הישראלית היא שפה טבעית בעלת תחביר משלה השונה מהתחביר העברי.
במדינת ישראל 10% מכלל האוכלוסייה הינם חירשים וכבדי שמיעה, רק 20,000 מתוכם דוברים את שפת הסימנים.
מצב זה נגרם בשל חוסר המודעות של הקהילה השומעת לחשיבות שפת הסימנים ובשל העובדה כי שפת הסימנים בארץ אינה שפה רשמית.