כל מה שרצית לדעת על יאג'ור:
יאג'ור (בערבית: ياجور), היה כפר ערבי במפרץ חיפה בגבול עמק זבולון והכרמל, כ-8 קילומטרים דרומית-מזרחית לחיפה, בין קיבוץ יגור ליישוב נשר (ההיסטורי), לצד הכביש מחיפה לג'נין ולנצרת במקום בו נמצא כיום הקאנטרי קלאב של נשר מול בית חרושת נשר.
הנוסע הבריטי ג'יימס סילק בקינגהאם בעת מסעו בשנת 1816 ליד הכרמל, מזכיר את שם הכפר בספרו "Travels in Palestine" שיצא בשנת 1821.
הכפר היה קטן ולתושביו היו סביב הבתים שדות ומשקי בית.
את המים הם קיבלו מבורות מים.
מפעל נשר הוקם סמוך לכפר ב-1923, וחלק מהתושבים מצאו בו פרנסה.
לאחר שחפר מפעל נשר באר מים באזור מחצבת נשר הישנה מול בית החרושת, התחילו התושבים לקבל את המים מבאר זו.
בין השנים 1908-1907, סייר בכפר אברהרד פון מילינן.
בספרו שיצא בשנת 1908 הוא מציין שהכפר מנה 153 תושבים.
לא היה בו כול מסגד.
אדמות הכפר נרכשו מספר שנים לפני ביקורו על ידי סלים אל-ח'ורי.
רק הבתים נשארו בבעלות התושבים.
במישור על אדמות הכפר ניטעו עצי תות במטרה לגדל זחלי משי.
בקרבת בתי הכפר הוקמו מתקנים לגידול הזחלים.
בכפר לא היה קיים מפעל לטווית משי.
על פי מפקד 1931 היו בו 554 מוסלמים אריסים שחיו בבקתות רעועות ועיבדו את אדמת משפחת ח'ורי בסמוך ליישוב.
בשנת 1937 הוטל על הכפר קנס של 50 לא"י בגלל ירי מהכפר על קיבוץ יגור, שפצע תלמיד.
על פי סקר הכפרים 1945 שנערך בידי רשויות המנדט היו שטחי אדמותיו 2,720 דונם טורקי והכפר מנה 610 נפשות.
מתוך השטח הכולל של אדמות הכפר הוגדרו 1,890 דונם כקרקע ציבורית, כנראה הקדש של הוקף, 486 דונם היו בבעלות יהודית ו-344 דונם בבעלות ערבית.
לאחר כ"ט בנובמבר 1947 החלו תקריות בין תושבי נשר ותושבי יאג'ור.
תושביו עזבו את היישוב והוא נזנח.
חלק מתושבי הכפר התגוררו בשנות ה-50 בפחונים ליד גשר פז ואחרים השתכנו בכפר מנדא.
לאחר שהיישוב נזנח, נחרשו האדמות עליהן שכן בידי קיבוץ יגור, והן הפכו לחלק משדות הקיבוץ.
מהכפר נשאר כשריד בית קברות קטן ובו מספר קברים ביניהם נטועים עצי זית.
בית קברות זה שוכן בין קו הגבול של הר הכרמל והגדר הדרומית של הקאנטרי קלאב של נשר.
שטחי הכפר שייכים היום לקיבוץ יגור ונמצאים על קו הגבול בין שטח השיפוט של העיר נשר ושטח השיפוט של המועצה האזורית זבולון אליה משתייך הקיבוץ.