כל מה שרצית לדעת על הדבר היה ככה:
הדבר היה ככה הוא רומן אוטוביוגרפי של מאיר שלו, עליו ועל משפחתו.
רומן זה שונה משאר ספריו של שלו בכך שהוא מתאר דמויות אמיתיות של משפחתו בעיקר מצד אמו – משפחת חקלאים מראשוני נהלל.
חלק מהדמויות המופיעות בספר שמשו לו כהשראה לדמויות מספריו "רומן רוסי ו"עשו".
גם ספר זה, בדומה לספרים הקודמים שכתב שלו, נסוב סביב ההוויה החברתית, החלוצית והחקלאית של התקופה שבטרם הקמת המדינה, של המתיישבים הראשונים במושבים, במושבות ובקיבוצים.
אהרון בן-ברק, סבו של שלו, יליד 1890, עלה לארץ ישראל בגיל 19.
עבד כחקלאי בזכרון יעקב חולדה, כפר אוריה בן שמן ובאר יעקב ולבסוף השתקע בנהלל.
אשתו הראשונה נפטרה ממלריה.
לאחר מותה הגיעה ארצה אחותה טוניה שהייתה אז בת 18 והסכימה להינשא לאהרון שהיה מבוגר ממנה ב-14 שנה ומטופל בשני ילדים.
סבא אהרון היה חקלאי כושל ומדי פעם כשהמשק היה מגיע לפי פחת היה נעלם לזמן מה.
את אחיו ישעיהו שהעדיף להגר לארצות הברית, שינה את שמו ל"סם" והקים "ביזנס", הוא כינה "בוגד כפול", כלומר לא ציוני ולא סוציאליסט.
כששלח לו סם דולרים הוא החזיר אותם כי לא רצה לקבל כסף שנוצר תוך ניצול עמלם של בני מעמד הפועלים.
גיבורת הספר היא טוניה בן-ברק, סבתו של שלו.
אשה דומיננטית שהצליחה להשאיר את המשפחה בנהלל בתקופות קשות.
שלו מתאר אותה בהומור ובאהבה.
לטוניה הייתה נטייה כפייתית לנקיון:היה אסור להיכנס לבית מהדלת הראשית אלא רק מאחור.
על כל הידיות של הדלתות, המגירות והארונות הונחו סמרטוטים כדי שהן יישארו נוצצות.
הייתה הולכת כל הזמן עם סמרטוט על כתפה השמאלית למקרה שתתקל בכתם הדורש ניקוי.
הרהיטים היפים הושמו בחדר מיוחד שאסור היה לאיש להיכנס אליו, נעטפו בסדינים והוצאו לחצר רק פעם בשנה-בליל הסדר.
את בנותיה הייתה מוציאה מהשיעור בבית הספר כדי שיעזרו לה בשטיפת הרצפה ורק כשהמים שנזלו מהסמרטוט לאחר הסחיטה היו נקיים, הן שוחררו.
הסיפורים על רדיפת הניקיון של טוניה התפשטו ברחבי העולם והגיעו עד לדוד סם שהחליט לקנות להם שואב אבק (Sweeper) מתוצרת ג'נרל אלקטריק.
כל הכפר הגיע לחזות ב"פלא הגדול".
המכשיר עבד יפה אבל כשהסתבר לטוניה שהלכלוך אינו נעלם ומתנדף אלא מצטבר בשקית בשואב ובפעולת הריקון עלול הלכלוך להתפזר, היא הכניסה את המכשיר לחדר האמבטיה ולא נתנה לאיש לראותו עד יום מותה.