כל מה שרצית לדעת על כן, אה?:
כן, אָה? הוא ביטוי סלנג עברי בישראל המביע הסכמה אדישה לדבריו של אדם אחר.
במקורו, הייתה לביטוי משמעות הפוכה לגמרי.
במילון הסלנג העברי – מילון עולמי לעברית מדוברת שכתבו דן בן אמוץ ונתיבה בן יהודה ב-1972 מוגדר הביטוי כ"קריאה הבאה להביע אי-הסכמה מוחלט".
עם השנים, קיבל הביטוי תפנית, והתבסס במשמעותו הנוכחית.
בראשית המאה ה-21 היה הביטוי מזוהה עם סדרת הטלוויזיה "הבורגנים", והשימוש התדיר שעשו בו גיבוריה הדגיש את ריקנותם ובינוניותם.
דב נבון, אחד משחקני הסדרה, שהדמות בגילומו עשתה שימוש רב בביטוי, הביע את דעתו עליו: "יש בשתי המילים האלה הרבה, בעיקר הרבה חרא.
יש בזה את המובן מאליו, את השנאה, תלוי באיזה קונטקסט זה בא.
'כן, אה?' על המקום הזה, על הזבאלה הזאת.
תלוי מי יושב מולי.
זה נורא ישראלי.
יש בזה בעיקר הסכמה בלי להבין על מה אתה מסכים".
עוזי וייל הגדיר אנשים שמשתמשים בביטוי כ"אנשים שעולמם כל כך ריק שהם כל הזמן מחפשים דברים שייכנסו להם בין המלים, כי הם לא אומרים שום דבר.
הם מחפשים את המשהו שימלא את הריק".
עמיחי שלו תיאר את הביטוי כך: ""כן, אה?" היה אחד ממטבעות הלשון הקצרים, המדויקים והכה מאפיינים של סדרת הדרמה הקומית "הבורגנים".
איכשהו, אותו מטבע לשון שהוא סוג של תשובה הטומנת בחובה הזדהות, ובעצם טומנת בחובה סוג של אטימות, ואיזושהי אפיסות של שפה, שיקפה בצורה הכי קולעת, עגומה ומעוררת חמלה את המצב הבורגני.
היא תמיד נשמעה עייפה, דואבת, אבל יחד עם זאת הכי אותנטית ומשקפת את מצבנו הקיומי.
".
פרשנות אחרת ראתה בביטוי "גלגול מודרני של "נעשה ונשמע" של בני ישראל.
קודם נציית, אחר כך נבדוק.
לכאורה, הבורגנים הם חברים, אומרים קודם כן לאישור וחיזוק דבריו של חבר, ואחר כך תוהים 'הא'.
אבל יש לזה פירוש נוסף, של משיכת החבר למלכודת, שידבר עוד ויגלה ויחשוף, ואז נועצים בו חרב מילולית משוחה ברעל".
אמונה אלון, שכתבה על האגואיזם, המרירות והריקנות המאפיינים לדעתה את מעמד הביניים החילוני והשמאלני בתל אביב כתבה כי "דומה שאם תסביר להם שהעוני משתולל, גוש קטיף עומד להיחרב בשביל לא כלום והנגב בטווח טילי האויב המתקרב, לכל היותר ירימו אליך את עיניהם העטויות דוק חסין רגש ויגידו: "כן, הא?".
גם דורון רוזנבלום השתמש בביטוי לתיאור הלך הרוח האדיש של הציבור הישראלי: "ממש במקום שבו אנו דורכים ומתהלכים כיום, קהויים וכבויים, ומהמהמים "כן, אה?", ו"אז מה", ו"כאילו" – ובכן ממש במקום זה, ב"תקופה הישראלית" (זו שקדמה ל"תקופת האבן" הנוכחית), היו פעם כללים".