כל מה שרצית לדעת על האסכולה הקלאסית והנאו-קלאסית:
האסכולה הקלאסית והנאו-קלאסית היא תאוריה בקרימינולוגיה שעוסקת בעיקר בתגובה לפשע ובשאלות של ענישה, כיצד להרתיע עבריינים, איזה עונש הינו היעיל והצודק ביותר.
האסכולה גורסת שהאדם יצור רציונלי ומסוגל בכל מקרה לשקול היטב את מעשיו, לכן הוא נושא באחריות מוסרית לתוצאות מעשיו.
מניעיו העיקריים של האדם הם סבלו והנאותיו.
לכן יש לפרסם מראש ספר חוקים עבירות ועונשים.
החוקים והעונשים יפורסמו ברבים כך בני אדם ידעו מראש מה וכל אדם יידע מראש מה צפוי לו אם יעבור על החוק, ויירתעו מלעבור עבירות.
התאוריה גורסת שהאדם שוקל את מאזן התועלת שתביא לו כל פעולה.
והוא בוחר את הפעולות שתשפרנה את המאזן לכן העונש צריך להתאים לחומרת העברה – אין להעניש באכזריות אלא להתאים את חומרת העונש לחומרת העבירה, כדי שהנענש יירתע מלעבור על החוק בעתיד.
יחד עם זאת, אין להביא את הנענש למצב של טינה ותחושת עוול שנגרמו לו על ידי ענישה אכזרית או חמורה מדי.
על פי התאוריה יש לקבוע ולפרסם עונשים ברורים וחד משמעיים לכל מעשה עבירה.
בדרך זו תהיה אחידות בענישה – בסיס לענישה הוגנת.
הענישה תיקבע על פי החוק ולא על ידי שרירות ליבו של שופט.
האדם חופשי לבחור את התנהגותו ובחירה זו נעשית בעיקר על פי שיקול דעתו.
אנשים חופשיים לבחור את התנהגותם, נורמטיבית או פלילית.
הם נושאים באחריות מלאה לכל בחירותיהם.
לכן על העבריינים לשאת בעונש המלא על מעשיהם אם הם נוגדים את החוק.
אישיות העבריין ונסיבות המעשה אינם רלוונטיים לעצם לענישה.
התאוריה הקלאסית מיוצגת על ידי כמה תאורטיקנים.
בין היתר, על ידי צ'זארה בקאריה, תאורטיקן איטלקי.
בספרו "על הפשעים ועל העונשים" (1764) הציע רפורמה כוללת למשפט ולהליכים הפליליים, המבוססת בעיקר על אמות המידה הבאות: הענישה איננה נקמה אלא כלי הגנה על החברה; על ההליכים הפליליים להיות שיטתיים; העונשים צריכים להיות בהתאם לחומרת העבירה ולא מופרזים; יש לשים קץ למעצרי שווא, למשפטים חשאיים, להפקעת רכושם של המורשעים ולמעשים שרירותיים מסוג זה; יש לבטל את עונש המוות ולהפסיק להשתמש בעינויים.
בקאריה הדגיש את חשיבות מניעת הפשיעה.
ההמשך לתאוריות של בקאריה – נהנתנות האדם משפיעה על שאלת העבירה: האדם רוצה לספק את צרכיו, להגיע להישגים מסוימים, ולכן העונשים צריכים להיות כאלה שיהפכו את מעשה העבירה ללא כדאי ולא מהנה.
ע"פ התפיסה הקלאסית הזו האדם אחראי באופן מלא למעשיו.
תאוריה זו בעצם לא נתנה פתרון למציאות אחרת בה יש נסיבות אחרות שאינן קשורות שיקול דעת- בחירה חופשית, כגון מחלות נפש, מכורים לסמים וכדומה.
נסיבות אחרות אלו מגבילות את השיקול הרציונלי ותאוריה זו אינה מקבלת אותם.
נלקח מויקיפדיה