כל מה שרצית לדעת על תקני MARC:
MARC ראשי תיבות של MAchine – Readable Cataloging, ובתרגום חופשי לעברית – קָטָלוֹג קָרִיא למכונה (קק"מ).
מבני MARC הם תקן לייצוג ולהעברת ביבליוגרפיות ומידע נוסף בתבנית שקריאה למחשב.
MARC פותח על ידי אברם הנרייט מספריית הקונגרס של ארצות הברית (LOC) בשנות ה-60 של המאה ה-20.
הוא מגדיר תבנית מידע ביבליוגרפי ומספק פרוטוקול מחשבים להחלפה, שימוש ופירוש של מידע ביבליוגרפי.
פריטי המידע משמשים הבסיס של רוב קטלוגי הספריות (בעולם) כיום.
לרשומה של MARC מבנה יישום של תקן בינלאומי ISO-2709, שידוע כ-ANSI/NISO Z39.
2.
רשומות MARC בנויות משלושה אלמנטים בסיסיים: מבנה הרשומה (manifest), מעצב הרשומה – מעין תוכן עניינים של מיקומי המידע או תמרורים (תרגום של הכינוי באנגלית – signposts), והמידע עצמו.
החלק המכונה מעצב הרשומה מכיל קודים ואוספים, המאפשרים לזהות באופן מדויק ולאפיין פריטי המידע בתוך הרשומה.
התוכן של פריטי המידע ברשומות MARC מוגדר על ידי תקנים חיצוניים, כמו AACR2, L.
C.
Subject Headings, ו-MeSH.
המידע מקטלוג ספרייה אינו יכול לעבור אוטומטית לתוך המחשב.
המחשב צריך מפרש (interpreter) של המידע שנמצא ברשומת קטלוג.
רשומת MARC מכילה מעין מדריך מקודד (מעצב הרשומה) של המידע שלו.
כל פריט מידע מכונה שדה, למשל: מחבר, כותר, מו"ל, סדרה , עמודים, גובה ועוד מאפיינים שונים (ואף משונים לפעמים).
לכל שדה יש זיהוי מספרי חד-חד-ערכי, למשל: מחבר-100, כותר-245.
לכל שדה יש מספר מאפיינים, למשל למחבר ישנם: שם, שנים בהם הוא חי, מקום לידה ועוד.
כל מאפיין של שדה מזוהה על ידי אות או מספר בשדה.
בנוסף לכל זה, שדה ומאפייני שדה אינם אמורים להיות מוגבלים במקום.
לכן, מעצב הרשומה מתפקד בתור תוכן שמגדיר היכן נמצא כל דבר ברשומת ה-MARC.
תקן ה-MARC נועד להעברת רשומות (על שלל סוגיהן: ספרים, כתבי-עת, מאמרים וכיוצא בזה) בין מחשבים.
ייצוג במבנה תקני של MARC דואג לכך ששימוש באותה רשומה גם בעוד 10 או 20 שנה יצלח מכיוון שמדובר בתקן בינלאומי שתמיד ישאיר תמיכה לאחור (backward compatible).
חשיבותו של התקן היא באפשור שפה אחידה בין כלל הקטלוגים בעולם וכך לאפשר שיתוף מידע בין הספריות.