כל מה שרצית לדעת על שם שועלים יש:
שָׁם שׁוּעָלִים יֵשׁ הוא שירו של קדיש סילמן.
הולחן בלחן עממי.
נושא השיר הוא כינון היישוב היהודי החדש בארץ ישראל, הקמת היישובים ובניית הבתים והרחבת ההתיישבות החקלאית ברחבי הארץ, ובעיות הביטחון והקמת ארגוני המגן העבריים בתקופת השלטון העות'מאני ותקופת המנדט, המסופרים מבעד לדברי שיחתם הרצינית והמבודחת כאחד, והמעגלית, של זוג צעירים: הבחור קורא לחברתו אהובתו בכינויים מצטטים משיר השירים, כגון "תמתי", או יונת חן שלי המתכתב עם "יונתי" המקראי, לבוא ולהתקרב אליו, ואולם לבחורה שאלות רבות ושונות הנוגעות לקיום, להגנה עליו, למגורים ולחיי היומיום, ועליהן תשובות מיידעות של הבחור המנסה לרצות את אהובתו.
השיר רצוף בדימויים מטאפוריים: "שועלים" הם שודדים ורוצחים תושבי הארץ, "אגרשם" מתכוון לעימות חמוש, "אקדוח" הוא כל כלי נשק, "במחצלתי" הוא אתר אחסון של הנשק – במחסן חוקי או ב"סליק", סֻכָּתִי היא כל מקום מגורים, גם אם צנוע באוהל, צריף או בית אבן, ו"כרמי" הוא המתחם החקלאי שבו חי ועובד המשיב, בין שבמציאות ובין שבדמיונו.
השיר נעשה אהוד ביישוב, נהגו לשיר אותו באירועים שמחים וחגיגיים במסגרת המשפחה והקהילה, ונחשב אחד משירי התנועה הציונית.
כך למשל, הוא צורף אל "פנקסי" – הספרון שהוענק לכל חבר או חברה בתנועת הנוער "השומר הצעיר" בראשיתה, מאז 1918.
[1]קולו של החזן המפורסם משה קוסביצקי נתגלה בהיותו בן שבע (בשנת 1906) כאשר שר בערב נשף חנוכה את השיר שנקרא גם "שיר של נוטרים" (מתוך עיתון "דבר" 25.
8.
1961 כתבה לרגל ביקורו של החזן קוסביצקי בישראל).
שרה צ'יזיק (מגיבורות תל-חי) מספרת במכתב מעקרון בפברואר 1919 על חוויות השמירה בגן הירק, על העצבים המתוחים ,וצל העצים והגדר שנדמו לגנבים -ואז כשעלתה הלבנה החלו היא וחברתה לשיר והיא מציינת במיוחד את השיר "שם שועלים יש".
שרה ממשיכה ומתארת חוויה היתולית שהייתה קשורה לשיר זה.
בעת השמירה נשמעה יללת שועל ,שרה כותבת כי הבחינה שאין זה שועל אמיתי ,היא יללה אף היא כשועל בתשובה ליללה ששמעה ואמנם לא טעתה, תוך זמן קצר נכנסו בקול צחוק השומרים שניסו להפחידן.
(המכתב מעקרון פורסם יחד עם זכרונות ומכתבים אחרים שלה לאחר שנפלה.
בעיתון "הצפירה" 4.
6.
1920).