כל מה שרצית לדעת על תסמונת לג-קלב-פרטס:
תסמונת לג-קלבה-פרטס (באנגלית: Legg-Calve'-Perthes Disease) היא תסמונת הפוגעת במפרק הירך בעיקר בילדים ומתבגרים לאחר היווצרות נמק בעצם הירך.
הפגיעה האופיינית לתסמונת היא עיוות בצורת המפרק בעת תהליך השיקום, עיוות שעלול לגרום למגבלות בטווח התנועה של המפרק.
LCP נוצרת עקב פגיעה באספקת הדם התוך-גרמית של ראש הירך (אפיפיזה) בגיל הגדילה שגורמת לנמק חלקי או תת-שלם של העצם.
בשארית העצם שבה נותרת חיונית יש לתאי העצם יכולת שיקום בעלת עוצמה רבה.
הם מסלקים את העצם הנמקית (אוסטיאוקלסטים) ובונים עצם חדשה (אוסטיאובלסטים).
בתקופת השחלוף אזור העצם הנמקי נחלש ומתמוטט וראש הירך מאבד את צורתו הכדורית, תוך שהוא יוצר ראש חדש שאמור להיות כדורי אבל נתון ללחצים מכנים סביבתיים שמעוותים את צורתו.
הסחוס המפרקי, שתזונתו באה מהנוזל התוך מפרקי (סינוביאלי) ולא מכלי דם, אינו נפגע ושומר על חיוניותו, אם כי הוא נסדק באזור שבו קורה התמט של העצם הנמקית.
בזמן יצירתה של רקמת העצם החדשה היא רגישה מאד ללחץ ונוטה לאבד את צורתה הכדורית לצורה פטרייתית שתגרום לארתריטיס ניוונית במבוגר.
לכן, עקרון הטפול הוא להגן על ראש הירך מפני לחץ ממוקד בזמן נשיאת משקל הגוף על ידי מיקומו היטב בתוך המרחשת הכדורית, שאיננה נפגעת בתסמונת זו.
כך תהיה גדילתו תואמת לצורתה הכדורית של המרחשת.
תקופת השתקמותו העצמית של ראש הירך תוך יצירת עצם חדשה, נמשכת מספר שנים.
התסמונת נקראת על שם שלושה רופאים – אמריקאי (Arthur Legg), צרפתי (Jacque Calve’) וגרמני (Georg Perthes).
הם תארו אותה בנפרד סביב שנת 1910 ללא שתוף פעולה ביניהם.
תחילה נחשבה התסמונת לסוג שפיר של שחפת מפרק הירך (שגורמת להרס המפרק) ורק בתחילת המאה העשרים לאחר שצילומי הרנטגן חדרו לפרקטיקה הקלינית, הכירו אותם המדענים שמדובר במחלה שאיננה זיהומית כלל.