כל מה שרצית לדעת על בנדיקטינים:
בנדיקטינים – תוארם של נזירים ונזירות בכנסייה הקתולית הנמנים עם המסדר על שם בנדיקטוס מנורסיה, שהוקם בשנת 529 בקירוב במונטה קסינו שבאיטליה.
בנדיקטוס נחשב לאבי הנזירות הקהילתית (קנוביטית) בכנסייה המערבית.
הנזירים חיים חיי שיתוף בקהילות מאורגנות ובמרכז חייהם תפילה ועבודת כפיים (ora et labora).
בנדיקטוס מנורסיה (550-480) מייסד הנזירות הבנדיקטינית היה בן למשפחה מכובדת, ובעקבות תהליך המרה (conversio) שעבר זנח את חיי העולם הזה והתבודד במערה על מנת להקדיש את חייו לשירות האל.
שמו יצא למרחוק, אנשים התקבצו סביבו, והוא ייסד קהילה נזירית במונטה קסינו, כשמונים קילומטר מדרום לרומא.
תקנון הנזירות (בלטינית regula, רגוּלה) המיוחס לבנדיקטוס עוסק בחיי המנזר כקהילה וכן בחיי הנזיר עצמו, והפך למסמך יסוד שעיצב קהילות נזירים שונות במערב אירופה.
בבסיס הרגולה הבנדיקטינית עומדים ארבעה נדרים: פרישות, עוני (הימנעות מרכוש פרטי), ציות (לאב המנזר), ויציבות (אסור לנזיר לעזוב את המנזר ללא רשות).
הוא מתאפיין בגמישות ובמעשיות ומציע למצטרפים למנזר מהלך מדורג של סיגוף מתון בפיקוח הקהילה המקיפה את הנזיר ובתמיכתה, ולא סיגוף קיצוני שאין אדם יכול לעמוד בו.
לא ברור אם התקנון שבידינו אכן חובר על ידי בנדיקטוס עצמו.
התקנון הבנדיקטיני הושלט בקהילות נזירים במערב רק מאות שנים לאחר מות מייסדו, כאשר בנדיקטוס מאניאן ביצע רפורמה בעולם הנזירות וביסס את אורח חייה על התקנון הבנדיקטיני.
כל מנזר שהוקם חייב היה להתנהל על פי הרגולה הבנדיקטינית, ומנזרי הנזירות שקמו לאחר מכן התבססו עליו.
אחד המנזרים הבנדיקטיניים המפורסמים בארץ נמצא באבו גוש שליד ירושלים ובו כנסייה צלבנית שנשתמרה כמעט בשלמותה.