כל מה שרצית לדעת על שיירת חולדה:
שיירת חולדה הייתה שיירה שיצאה ב-31 במרץ 1948 מחולדה לכיוון ירושלים הנצורה ועליה אספקה.
בשיירה היו 26 משאיות, 4 אוטובוסים ו־7 משוריינים.
על השיירה הגנו חיילים מהגדוד הרביעי ומהגדוד החמישי של הפלמ"ח.
עמוס חורב היה מפקד השיירה ואל משוריין הפיקוד שלו הצטרפו גם מפקד הגדוד הרביעי ומפקדו החדש של הגדוד החמישי, שאול יפה.
הבוקר היה גשום והדרך הייתה בוצית.
השיירה נתקעה ליד הכפר הערבי ח'ולדה והתגלתה לערביי הסביבה.
השיירה הותקפה על ידי מאות ערבים מצבא ההצלה הערבי ועל ידי חיילי הלגיון הערבי שבאו מרמלה במשוריינים.
בין התוקפים היו גם אנשי חסן סלאמה מח'ולדה הערבית ומתנדבים עיראקים ממחנה ואדי צראר (בסמוך לתחנת הרכבת נחל שורק).
לאחר שש שעות של לחימה וניסיון לחלץ את המכוניות שנתקעו בבוץ ניתנה הוראה לסגת חזרה לחולדה.
שניים מהמשוריינים שהגנו על המכוניות ועסקו בחילוץ נפגעו ושקעו בבוץ בלי שיכלו לפרוץ את הכח הערבי התוקף שהקיף אותם.
מפקד אחד המשוריינים החליט לפוצץ את המשוריין על יושביו כדי לא ליפול בשבי.
הייתה זו שיירת ההספקה הראשונה שלא הגיעה לירושלים.
על פי אתר מידע פלמ"ח, גורמי הכישלון היו הנסיעה בשעות היום, שיירה גדולה ובה רכב כבד פגיע וקשה לתמרון, הכנות לקויות, פיקוד לא אחיד וכנראה לא מנוסה בהגנה על שיירות, בוץ כבד בדרך העפר ומאמץ לא לוותר על המכונית שנתקעו.
22 מאנשי השיירה נהרגו והרוג נוסף היה בכוח החילוץ.
הפגיעה בשיירה זו, יחד עם הפגיעה בשיירת יחיעם ובשיירת נבי דניאל, כולן בחודש מרץ 1948, פגעה ברוח היישוב היהודי.
כתוצאה, החליט פיקוד ה"הגנה" שהשיטה הנוכחית של ליווי שיירות מיצתה את עצמה.
במקום זאת הוחלט להשתלט על משלטים ויישובים ערביים, בהם ולצידם עוברות הדרכים, ולהחזיקם באורח קבע.
החלטה זו נסתייעה, וביצועה התאפשר, עקב התדלדלות הכוח הבריטי, שבאותו מועד התפנותו מהארץ הייתה בשלב מתקדם, מצד אחד, ועקב גידול כוחה של ה"הגנה", מצד שני.