כל מה שרצית לדעת על ביהביורליזם:
ביהביורליזם היא גישה ששלטה במדע המדינה באמצע המאה ה-20 (החל משנות ה-50 ועד שלהי שנות ה-70), ונתפסה כמהפכנית עקב מספר הבדלים מהותיים בינה לבין גישות קודמות במחקר הפוליטי, אשר התמקדו בחקר המוסדות הפורמליים.
ראשית, גישה זו, אשר הושפעה מהשיטה הביהביוריסטית בפסיכולוגיה, הגדירה את הפוליטיקה כהתנהגות, ולכן גרסה כי המחקר הפוליטי חייב להתמקד בחקר ההתנהגות.
דגש זה מוציא ממוקד הניתוח הפוליטי את מושג המדינה, ומסיט את הדגש לחקר תנועות חברתיות, מפלגות וכוחות חברתיים – מערכות חברתיות.
המדינה נתפסת כזירה בה פועלים כוחות פוליטיים.
שנית, הביהביורליזם גורס כי על מדעני המדינה להתמקד במישור האמפירי והפרקטי, ולא בפילוסופיה פוליטית.
לכן, הביהביורליזם תופס עצמו כיישום האורתודוקסי של הגישה הפוזיטיביסטית.
על פי גישה זו יש אמת אחת והיא ניתנת לחקירה – מטרת החוקר היא להגיע לאותה אמת מדעית.
בהתאם לשיטה פוזיטיביסטית, הדרך להגיע אל הידע היא באמצעות אינדוקציה.
ולכן, המחקר הוא מחקר כמותי.
לפי גישה זו החוקר הוא נייטרלי, בלתי מעורב ואובייקטיבי.
מטרת המחקר היא ניבוי, מציאת קשרים בין סיבה ותוצאה, אפשרות חיזוי ומציאת כללים.
קיומם של אפשרות החיזוי ומציאת הכללים מציבים בפני החוקר הביהביורליסטי, לטעמו, את האפשרות של תכנון חברתי.
אם החוקר מכיר את הכללים המעצבים את הפוליטיקה, הוא יכול ליעץ לקובעי מדיניות כיצד לכוון לתוצאה זו או אחרת.

נלקח מויקיפדיה

הגדרות נוספות הקשורות לביהביורליזם:
•מדע המדינה