כל מה שרצית לדעת על ד:
ד' (שם האות: דָּלֶת) היא האות הרביעית באלפבית העברי.
ככל הנראה נקראת דל"ת משום שצורת האות ד' בכתב עברי עתיק הייתה דומה לדֶלֶת.
בפי יהודי תימן נקראת האות דָּאל.
ד' היא אחת משש האותיות בג"ד כפ"ת, המקבלות דגש קל בראש מילה ולאחר שווא נח, אך בימינו בקרב דוברי העברית בישראל אין הבחנה בין הגייתה של ד' דגושה לרפה – שתיהן נהגות כמו האות d במילה האנגלית Dog.
במקור נהגתה ד' דגושה כמו d באנגלית, ואילו דֿ רפויה נהגתה כמו th שבמילה האנגלית "Then" (לא כמו ה־TH שבמילה "Thin"), או כמו האות ד'אל (ذ) בערבית.
ישנן עדיין עדות המקפידות על הגייה זו.
בהתאם לחלוקת אותיות האלפבית העברי לחמשת מוצאי הפה, ד' נמנית עם חמש האותיות הלשוניות: דטלנ"ת.
מבחינה פונולוגית היא מצייגת עיצור מכתשי, סותם, קולי ([d] ‏:IPA).
ד' רפה ייצגה עיצור שיני, חוכך, קולי ([ð] ‏:IPA).
בגימטריה ערכה 4, ובהתאם לכך "יום ד'" הוא יום רביעי וכיתה ד' היא הכתה הרביעית בבית הספר.
כאשר האות ד' מופיעה בראש תאריך עברי, פירושה 4,000, למשל: שנת ד'תתנ"א היא השנה ה-4851 בלוח העברי.
בשפה עברית מודרנית שכיחות השימוש באות ד' היא כ־2.
59% מכלל אותיות האלף-בית.
בקבלה מסמלת האות ד' דלייה וקבלה.
בדורות האחרונים החל נוהג אצל יהודים דתיים מסוימים, לציין את שם השם על ידי האות ד' ולא האות ה', כיון שלדעתם באות ה' יש קדושה המצריכה גניזה.
הדבר מתבטא הן בכתבי יד והן בספרים מודפסים.
האות ד' מופיעה בביטויים עבריים אחדים:

ד' על ד': שטח של ארבע אמות על ארבע אמות, ובהשאלה כינוי לשטח קטן ביותר.
בד' אמותיו: בסביבתו הקרובה.

נלקח מויקיפדיה

הגדרות נוספות הקשורות לד:
•אלפבית עברי